או"ם שמום - באינטרנט יסדנו את חברת המידע

בשבוע השני של דצמבר ננעל בז'נבה המושב הראשון של WSIS, הכנס הבינלאומי בנושא "חברת המידע" (Information Society), שנערך בחסות האו"ם ו-ITU (איגוד הטלקומוניקציה העולמי). בסיומו חתמו נציגי 176 המדינות וה"ישויות המדיניות" שהשתתפו בו, על מסמך המצהיר מחוייבות להקמת חברת המידע, שתרתום את טכנולוגיות המידע לרווחת תושבי העולם.

את תשעת עמודיו הכתובים אנגלית דיפלומטית צפופה, ניתן היה לתמצת לשני עמודים של הצהרות שחוקות למדי: טכנולוגיות המידע הן המפתח לשגשוג כלכלי, לפתרון בעיות העוני ולהשגת צדק חברתי; כדי להפיק מהן את המקסימום על מדינות העולם לאפשר חופש מידע, להקים תשתיות מידע, ולהעניק חינוך טוב לאזרחים שלהן.

וכמובן שנדרש שילוב כוחות מקומי ובינלאומי בין ממשלים וארגונים עסקיים. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. תסלחו לי על הציניות, אבל הצהרות העולם-חדש-מופלא הללו לא מפילות אותי מהכסא. גם לא המסמך הנוסף שפורסם ב-WSIS, שמגדיר אפיקי פעולה שונים שתלויים ברצון הטוב ובמנהל התקין של מי שייקח חלק ביישום. ההיסטוריה מלמדת שהצהרות לחוד ומעשים לחוד.

נאום של מנכ"לים

נתחיל בזה ש-ITU, לפנים איגוד של חברות בזק ממשלתיות שתרם הרבה תקני טלפוניה ותקשורת, מאגד היום חברות בעלות אינטרסים עסקיים. לא מפתיע, לכן, שמסמך ההצהרות נראה כמו נאום של מנכ"לים ולא כמו מסמך של מדינאים, ולא מועילה העובדה שהוא מנסה לרצות את כל האינטרסים הפוליטיים של המדינות החתומות עליו.

צורמת יותר היומרה שלו לדבר בשם אזרחי העולם: "אנחנו, נציגי אומות העולם, התאספנו בז'נבה...(כדי) להצהיר על רצון ומחוייבות משותפת להקמת חברת מידע...אנחנו קובעים כי דמוקרטיה, התפתחות מתמדת, וכבוד לזכויות האדם וחירויות יסוד, כמו גם ממשל תקין בכל הרמות, תלויים זה בזה ומחזקים זה את זה..."

תלויים זה בזה, מחזקים זה את זה - אבל טובים רק לשליש ממדינות העולם. בין שפע הניסוחים הפתלתלים, לא תמצאו משפט פשוט מעין זה: אנחנו, המדינות החתומות על המסמך, מתחייבות לעקרונות הדמוקרטיה, שלטון החוק, וזכויות האדם. מדוע? משום שהרוב המכריע של הנציגים בכנס (ובאו"ם) בא מדיקטטורות, אוליגרכיות, תיאוקרטיות ומדינות הנשלטות בידי חונטות צבאיות.

הם לא מייצגים את האנשים - במקרה הטוב הם מייצגים את האליטות השליטות. ויש מי שיוסיף: כך גם נציגי המדינות הדמוקרטיות. ארגון האומות המאוחדות, תוצר לוואי של מלחמת העולם השניה, נועד להחליף את חבר הלאומים שהיה תוצר לוואי של מלחמת העולם הראשונה, וליצור סדר עולמי יציב שיתבסס על ארגון על דמוקרטי.

נאיבי או ציני?

מה ההיגיון בהתארגנות דמוקרטית של מדינות שאינן דמוקרטיות? הנימוק המוצהר - הנאיבי מאד או הציני מאד - היה שזהו עניין של זמן עד שכל מדינות העולם יהפכו לדמוקרטיות. לא זו בלבד שזה לא קרה, אלא שמדי פעם מציג לנו האו"ם מיצגים מגוחכים שבהם הנשיאה התורנית של מועצת הביטחון היא מדינה שמסכנת את ביטחון העולם, או שמדינות שהחוק שלהן כולל אמצעי ענישה כמו קטיעת איברים, מגנות את הפרת זכויות האדם במדינות הדמוקרטיות.

מניסיוננו עם האו"ם, מה שבדרך כלל קורה הוא שהוא עושה מה שאמריקה רוצה, או שהיא מטילה וטו, או שמתקבלות החלטות טיפשיות שאף אחד לא מתייחס אליהן ברצינות חוץ מהעיתונות הישראלית. דוגמאות אופייניות: תמיכת האו"ם במלחמת קוריאה, במלחמת המפרץ הראשונה ובהכרזה כי הציונות היא גזענות. דוגמאות יוצאות דופן: מלחמת המפרץ השנייה, שהוכיחה בדיוק כמה חדות שיניו של האו"ם.

בניכוי כל מסי השפתיים והניסוחים העמומים, אפשר היה להחליף את מסמך ההצהרות של WSIS בהצהרה פשוטה: הערכים של זכויות אדם, שלטון חוק ושוויון בפני החוק, עומדים מעל לכל. הדרך היחידה לקיים צדק ויציבות חברתית בתנאים של כלכלת שוק במדינה ליברלית, היא לאזן אותה בסעד ובמדיניות ציבורית של יצירת הזדמנויות שוות.

מה שיקרה תלוי בנו

דרך אפקטיבית ליישום מדיניות כזו, היא להשקיע בחינוך טוב, בבריאות טובה בתשתיות בכלל ובתשתיות מידע בפרט. למשל, פרוייקטים שיאפשרו לכל האזרחים גישה למחשבים ולאינטרנט.

באו"ם עולים לפעמים רעיונות טובים, אבל כשזה מגיע ליישום, האחריות מוטלת על כתפיהן של המדינות. הדוגמה החביבה עלינו: החלטת החלוקה (181) שיצרה את חלון ההזדמנות אותו ניצל בן גוריון להכרזת העצמאות. כולנו יודעים מה היתה דעתו של בן גוריון על האו"ם ובאילו מילים הביע אותה.

אפשר להתווכח על הניסוח אבל קשה להתווכח עם הגישה: בסופו של דבר, האו"ם יכול להועיל קצת או להפריע הרבה, אבל מה שיקרה תלוי בעיקר בנו. וגם במקרה הנוכחי זה תלוי בנו. לא קשה לחשב ולראות: תוכנית חומש שתעניק לאזרחי ישראל "חופש מידע" אמיתי, תעלה בהערכה הכי פרועה פחות רק קצת יותר מאחוז אחד מתקציב המדינה.

קשה לראות איך משהו דומה לזה יקרה בכל העולם בעתיד הנראה לעין, אבל אין סיבה שזה לא יקרה בארץ. חוץ מאשר, כמובן, העובדה שגם אצלנו כולם טובים בהצהרות וחלשים במעשים.