החייל האלמוני גנוסר
יוסי גנוסר נותר אלמוני, וגם מעשיו יישארו חשאיים עוד זמן מה. הגיע הזמן שכולנו, האנשים שאותם שירת בנאמנות ובאמונה, נצדיע לו, לחייל האלמוני
בשב"כ הוא היה חייל אלמוני – מטבע עבודתו. בשלום, שם הכרתי היטב את פועלו – היה חייל אלמוני למניעת טרור ומלחמה. בחזית הראשונה של המערכה, בלא פחות גבורה, באומץ לב ציבורי ותמיד למען המדינה, שלה נתן את אהבתו.
עבדתי עם גינוסר בין סוף 1993 לבין מחצית 1996, ימים ולילות. אני – במסלול הגלוי מול אבו עלא, והוא – כאיש הסוד והקשר ליאסר ערפאת מטעמם של רבין ז"ל ופרס יבד"לא. בעבודה מתוחכמת זו אכן הבטיח יוסי שיש עם מי לדבר ויש על מה לדבר. הוא הבין כי במצב של אי-שוויון כוחות, לא מוצאים פרטנר. על הצד החזק לעזור ליצור אותו. הוא זיהה את שעת הכושר של ישראל, כשהיתה חזקה עם ארצות הברית לצידה, והבין את כובד הנטל המוסרי, פוליטי וכלכלי שמהווים השטחים.
יוסי הכיר היטב את צרכי הביטחון של ישראל, ועבד בצמידות לרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין- שחק, ולראשי השב"כ במהלך השנים. בעודנו יושבים מול הפלסטינים בטאבה, ישב יוסי בלשכתו של ערפאת בעזה, ושכנע אותו לוותר על אחוזי הישארות מינימליים של ישראל בגדה המערבית. ללא ויתור זה היינו מתבוססים עדיין בארץ ישראל השלמה. ללא יוסי, לא הייתה היום תקווה להצלת אופיה היהודי של ישראל.
הוא דיבר עם הפלסטינים כשווה אל שווים, הבין ללבם, הזדהה עם תסכולם כעם נכבש ונלחם כאריה על האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל. יוסי נותר חייל אלמוני – כי הבין את החשיבות העליונה של כל מהלך שלום היסטורי: השמירה על חשאיות. מניסיונו ידע כי צילומים והדלפות עלולים להוריד לטימיון את ההבנות וההסכמות שהושגו במאמץ רב מאחורי דלתיים סגורות, ואני משוכנע שהיה רוצה לראות את מובילי המדיניות של היום מאמצים את דרכו זו, במקום את דיפלומטיית התקשורת המלווה כל התקדמות במו"מ. באופן פרדוכסלי, דווקא הוא, ששירת את המדינה ולא את עצמו, היה קורבן לאכזריות רבה מצד התקשורת הישראלית.
יוסי גנוסר נותר אלמוני, וגם מעשיו יישארו חשאיים עוד זמן מה. הגיע הזמן שכולנו, האנשים שאותם שירת בנאמנות ובאמונה, נצדיע לו, לחייל האלמוני.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
