ימים סוערים
בשעה שהחזאי מבשר על סופות גשמים ומזהיר מפני שטפונות במקומות הנמוכים, שי גינות מחפשת תשובה מהטבע: איך יוצאים מהלחץ. והיא גם מוצאת אותה
צירוף מקרים בין חדשות רעות למזג אוויר סוער מעלה אצלי שאלה: מהן התכונות הדרושות כדי לשרוד את המפגעים הללו.
בשעה שהחזאי מבשר על סופות גשמים, מתריע על סכנת החלקה בכביש רטוב ומזהיר מפני שטפונות במקומות הנמוכים - אני מחפשת את מוקדי "הפורענות" הצפויה ויוצאת לחפש תשובה בלב הסערה.
אני עולה לירושלים, אל נקודת תצפית בהר הזיתים ממנה נפרשת העיר העתיקה והחדשה. בימים רגילים של שמיים תכולים, המראה הנשקף משם נוטה להיות חלומי. אני מחפשת במזג האוויר הסוער הזה משהו שירמז על המציאות המורכבת. הגשם יורד ללא הפסקה. אני יושבת במכונית למעלה משעה וממתינה שייקרה משהו. במערב יש התבהרות חלקית, כאן גשום מאוד. אני יוצאת לרחבה, מעמידה את המצלמה על החצובה ונדחסת איתה מתחת למטריה (כרגיל במצבים כאלה, היא יוצאת מהעניין הזה יבשה לגמרי).
האור כרגיל מפתיע כשהוא בוקע מבעד לעננים. כך גם בנגב, כשרגע לפני השקיעה, מופיע על קו האופק אור מרוכז, לאחר שכל היום היו השמיים קודרים ואפורים. מעין תזכורת לכך, שמחוץ לנקודת מבטנו הרגעית והמקומית יש הרבה אור.
אני מתבוננת בעץ זית, שהגזע שלו מקושר בדרך כלל למילה עוצמה. הרוח מערבלת ומסחררת את ענפיו. "גמישות" – זו התשובה. הרבה גמישות דרושה לנו בכדי לעבור ימים קשים.
סופת שלגים עזה שירדה על העצים בסטף עזרה לחזק את האבחנה בין הנוקשים לגמישים. ענפי השקד הקשיש נשברו, הוא לא עמד בסופה החזקה. על הזיתים נערמו ערמות שלג שגלשו מהם במשך היום.
יותר מבכל עונה אחרת, סערות החורף הופכות תוך זמן קצר את הנוף על פניו. מחר יהיה כאן נוף שונה.
שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. לאתר הבית שלה לחצו כאן