חוק מרפי: מה אפשר ללמוד מהניסיון האירי

"בפעם הקודמת שביקרתי בישראל, נפגשתי עם וועדת המדע של הכנסת", מספר ד"ר טוני מרפי. "זו לא הפעם הראשונה שאני מבקר בפרלמנט מזרח תיכוני - יש לגרטנר לקוחות רבים במדינות ערב, ובביקוריי במדינות האלה זכיתי להשתתף בלא מעט טקסים רשמיים. הופתעתי לגלות - בניגוד גמור, אגב,  למקובל בנסיכויות המפרץ, בהן מקפידים מאד על כללי הטקס - עד כמה אתם לא רשמיים ולא מאורגנים.

ישבתי באולם אחד עם פוליטיקאים חשובים ובכירי המשק, והייתה אווירה לא מכופתרת, וטכנאים הסתובבו בין הכיסאות והתאמצו להפעיל את הציוד ולקח זמן עד שהצליחו. אבל בסופו של דבר הכל הסתדר, ואז עצרתי ואמרתי לעצמי - היי, אתם בדיוק כמונו האירים".

לד"ר מרפי, סגן נשיא בחברת גרטנר, יש 30 שנות ניסיון בתחומים שקשורים בטכנולוגיות מידע. בשנים האחרונות הוא משמש כיועץ של קבוצת גרטנר, ואלינו הוא הגיע במסגרת אירועי הכנס השנתי ה-14 של גרטנר, שהתקיים בדצמבר. 

קבוצת גרטנר מדברת בימים האלה על שינוי גדול שעתיד להתחולל בכלכלה העולמית בכלל, ובכלכלות המערב וענפי ההיי-טק בפרט. לראיון עם מרפי קדם ראיון אחר עם סגן נשיא אחר בגרטנר, שהוא כנראה האיש המתאים ביותר לתיאור הגישה הרווחת בגרטנר לגבי משמעויות השינוי הזה: אנדי קייט.

קייט חזר באוזנינו, עם שינויי דגש קלים, על הדברים שהשמיע בהרצאתו בספטמבר השנה באירוע אחר, שעיקרם הוא זה: על הפירמות והכלכלות הלאומיות לעבור שינוי חד - להפסיק לקצץ ולהתחיל להשקיע ולהתייעל כדי להתאים את עצמן לכלכלת העתיד, לתנאים של שוק גלובלי ותחרות רב ממדית. לטכנולוגיות המידע יהיה בשינוי הזה תפקיד מרכזי, אך שונה מאד מהתפקיד שהיה להן בעבר.

בראיון הנוכחי, קייט היה נחרץ למדי: "אתם מדברים על זה שקשה אצלכם, אבל בכל מקום בעולם אליו אני מגיע היום מדברים על כך שקשה להם. כל הלקוחות הגדולים של גרטנר ברחבי העולם, עוברים בימים האלה תהליכי התייעלות עמוקים - במחלקות הפיתוח, הייצור, השיווק והשירות. כל התהליכים עוברים שינויים. כולם עסוקים בשאלה כיצד הם יכולים להפיק יותר מהטכנולוגיות שבהן השקיעו כבר, וכולם ממתינים בקוצר רוח לזינוק בכלכלה האמריקנית שיזיז את הכלכלה העולמית".

האם ישראל תוכל להתחרות על השווקים האלה מול היריבים החזקים מהמערב? קייט אומר שזו בכלל לא השאלה משום שהתחרות הגדולה לא תגיע מהמערב אלה מהמזרח. תסתכלו, הוא אומר, על האוניברסיטאות הסיניות המצויינות. בתחרות על תקציבי מחקר ופיתוח, הסינים יוכלו להביס כל מתחרה משום שיש להם יכולת בלתי נדלית לספק מדענים ומהנדסים חדשים ומשום שמדינות וארגונים גדולים ברחבי העולם יעדיפו להשקיע בסין כדי לקבל גישה לשווקים הסיניים.

מה יכולה ישראל לעשות? לזהות את הנישות בהן עשוי להיות לה יתרון ולהשקיע בהן. תפקידה של המדינה יהיה להתמקד בנישות האלה, ולעודד את האקדמיה ואת תעשיית ההיי-טק לרכז בה את המשאבים כדי להפיק מהן תועלת מרבית. איך זה מתיישב עם הגישה הרווחת לפיה לממשלה "אסור להתערב"? תקציבי המו"פ (מחקר ופיתוח) הממשלתיים, אומר קייט, הם ממילא סוג של "התערבות", אז לפחות שיושקעו בצורה נבונה.

בתקופה האחרונה פורסמו בעיתונות המקומית מספר כתבות שעסקו בחידוש התופעה של בריחת המוחות. תקראו לזה "ירידה", או "הגירה", או איך שתרצו - זו עובדה שישנם פה הרבה מאד אנשים צעירים ומוכשרים, שמאמינים כי לישראל אין מה להציע להם יותר. חלקם בוחרים לחפש את מזלם מעבר לים, בעיקר בארה"ב, ובאופן טבעי ה"מזל" משחק בעיקר למוכשרים באמת, ובמקום שנשתמש בהם כדי לחקור, לפתח ולצמוח, אנחנו עלולים לאבד אותם.

אבל גם מובטל ההיי-טק האמריקני לא מלקק דבש. בתקופה הזו ישנה בארה"ב דאגה גדולה סביב התרחבות התופעה המכונה "Offshore". עסקים מעבירים פעילות למדינות בהן כוח האדם זול יותר - לא רק פסי ייצור של תעשיות כבדי ומפעלי לואו-טק, אלא מרכזי מחקר ופיתוח, מערכי מכירה, תמיכה ושירות. הפעם אלו לא פסי ייצור של נעלי ספורט, אלא משרות היי-טק.

שאלנו את אנדי קייט מה דעתו על התופעה ותשובתו גילמה את תמצית המחשבה הליברלית: אי אפשר למנוע מעסקים להעביר פעילות למדינות אחרות, וגם לא נכון לעשות את זה. ארגון יחפש וימצא את הכישורים והשירותים להם הוא זקוק במקום בו ישתלם לו לשלם עליהם. מה יכולות הממשלות לעשות כדי להבטיח תעסוקה לאזרחים שלהן? קייט משיב שהן יכולות ליצור את האווירה העסקית הנכונה, וללמוד לנצל את הכישורים הייחודיים והתרבות הייחודית של העובדים במשקים שלהן.

למרות שבניתוח הבסיסי של הנושא אין מחלוקת בין קייט למרפי, האחרון הציג לנו פן נוסף של העניין שהיה קצת יותר קרוב ללבנו. אולי זה משום שהוא - כפי שהוא מעיד על עצמו - בעל השקפות "חברתיות", או אולי פשוט משום שהוא מדבר מניסיון. "מובטלי ההיי-טק" אומר מרפי, "הם ההבטחה הגדולה של כלכלה כמו שלכם, ולכן כדאי להשקיע בהם. אלו בדיוק האנשים שיכולים להזניק את הכלכלה הישראלית".

מרפי לוקח כמקרה מבחן את סיפור "דיגיטל", חברה שלפני כעשור העתיקה אחד מסניפיה מאירלנד לסקוטלנד. עבור הרבה אנשים באירלנד זה היה אירוע משברי וטראומטי מאד, אבל בדיעבד מסתבר שדווקא מפוטרי דיגיטל היו בין האנשים שהזניקו את הכלכלה האירית, והפכו אותה לכלכלה הצומחת ביותר באירופה.

מרפי, בכלל, מאמין שלמדינה כדאי יותר לתעל את תקציבי המו"פ שלה לחברות קטנות. גם מפני שקשה מאד לעקוב אחרי כסף שהולך לחברה גדולה. גם כי הניסיון מלמד שהחברות הגדולות יוציאו את הכסף הזה בין כה וכה, עם או בלי התמיכה הממשלתית, ולכן חבל לבזבז אותו עליהן. וגם, טריוויאלי ככל שזה נשמע - משום שעדיף לפזר את הביצים בין הרבה סלים.

הניסיון של אירלנד, הוא מסביר, מלמד שפיצול השקעה כזה מוכיח את עצמו. ההשקעה ביזמים צעירים שנפלטו מחברות גדולות הפכה למנוע צמיחה אדיר, משום שהם הביאו אתם ידע, וכשרון ומחשבה מקורית. לא כולם הצליחו, אבל אלו שהצליחו עשו את זה בגדול. "אגב, ההשקעה לא חייבת להיות במזומן" הוא מסביר, "לעיתים קרובות מה שהכי חסר בסטארט-אפים הוא לא כסף נזיל אלא יכולות בניהול ובשיווק".

האם זה רק נדמה לנו או שאתה מרגיש מאד בבית בישראל, שאלנו אותו. מובן, הוא השיב, זה משום שאתם כל כך דומים לנו. תראו, הוא הסביר, אני משתכן כאן בבית מלון מצויין, אבל אי אפשר להשוות אותו לבתי המלון של אירופה או נסיכויות המפרץ. זו לא שאלה של פאר, זה בדברים הקטנים - פה חסרה מגבת, שם חסר סבון. זה בחיים לא היה קורה במלון בכווית, למשל. ואנחנו האירים, בדיוק כאלה.

"לפני שביקרתי לראשונה בישראל, קיבלתי משום מה את הרושם שאתם דומים יותר לגרמנים, כלומר מאורגנים ודייקנים. כשהבנתי כמה אתם דומים לנו, הבנתי גם שתהיו בסדר, שתצליחו לפתור את הבעיות שלכם - כמו שאנחנו הצלחנו".

כדי להעמיד דברים בפרופורציות כדאי להזכיר - אירלנד של היום היא אחת מחמש המובילות בעולם במדדי העצמאות הכלכלית, בקצב הגידול בייצוא, ומעל לכל - בקצב הצמיחה. התוצר הלאומי הגולמי של אירלנד דומה מאד לזה של ישראל, כ-120 מיליארד דולר לשנה, אבל אוכלוסייתה מונה פחות מארבעה מיליון נפש. קשה להאמין שהמדינה הזו, ששיעור העוני בה הוא מהנמוכים בעולם, הייתה עד לפני שנים לא רבות מדינה מוכת עוני.

לכן כשטוני מרפי חוזר ואומר שישראל צריכה להיות גאה בהישגים שלה, וכי הוא אופטימי בקשר אלינו, צריך להיות קצת ציניקן כדי לא לחשוב שזה גם מחמיא וגם מעודד. "אתם צריכים לעבוד קשה" הוא אומר לנו, "לעבוד קשה ולהיות אופטימיים, וכמובן שכדאי שהממשלה שלכם תעשה את הדברים הנכונים, אבל יש לי הרגשה שתהיו בסדר".