שתף קטע נבחר

בין ערפל להתבהרות

שי גינות יוצאת עם המצלמה לתפוס יום עם ראוּת טובה בידיעה, שיום כזה מופיע בדרך כלל בחורף, ביום בהיר שלאחר הגשם. האובך והערפיח לא מפנים את הזירה


החולה


שלט המורה כמה קילומטרים מכאן ועד למחוזות מרוחקים מזכיר את האמרה הידועה, שנשמעת במרבית המקומות הגבוהים בארץ: "ביום יפה רואים מכאן את החרמון". אבל כמה ימים כאלה יש בשנה? בידיעה שיום כזה מופיע בדרך כלל בחורף, ביום בהיר שלאחר הגשם, אני נוסעת צפונה, אל פסגת הר ארבל, מתכננת להיות שם באור אחרון, אלא שבינתיים השמים מתמלאים שוב בעננים ואני לא מצלמת.

 
עננים

 

בבקר שלמחרת, מקצה מצוק רמים, בין מרגליות לרמות נפתלי, נראה עמק החולה כמו אמבט קצף. לא רואים דבר על פני הקרקעית. בשעה מוקדמת זו, בדימוי חורפי אחר, נראה כאילו מישהו כיסה בשמיכת פוך רכה וסמיכה את קרית שמונה והשדות החקלאיים . הנוף הזה מעורר בי תחושה מיוחדת. שלא כמו בטיסה, הכל כאן קרוב מאוד, מזמין לגעת. אפשר למלא את הראות באוויר צונן וצלול ולהתבונן בערפל המתפוגג לאיטו. לצלול לעומקו, להבחין בין הרגשה מעורפלת לזו המלווה רגעי התבהרות.

 
כבשים

 

אני מתרגמת את תחזית מזג האוויר לתנאי צילום: אם ביום שאחרי הגשם לא תהיה לחות גבוהה מדי, לא יווצרו עננים ואם לא יהיה קר מדי, לא ישקע האד ולא יצטברו ערפילים במקומות הנמוכים - אז, אולי, אפשר יהיה לראות את השלג על פסגת החרמון.

 
ערפל

 

אלא שבכדי להבין למה אין כל כך הרבה ימים שבהם הראוּת טובה צריך לקחת בחשבון גם גורמים אחרים, כפי שמסביר הלל גלזמן מרשות הטבע והגנים: "רוח חזקה שמגיעה אלינו מכוון מזרח ודרום-מזרח במצב סינופטי של אפיק ים סוף, או, שקע שרבי שמגיע מצפון אפריקה, מביאים בכנפיהם את האבק המדברי הנראה כאובך".

 
ערפיח בתל אביב

 

כך, אני מחליפה את התוכנית לראוּת טובה ויוצאת לחפש את האובך. בגוש דן, במפרץ חיפה ובאזורי תעשיה הראוּת מוגבלת כתוצאה מריכוז גבוה של חלקיקים הנפלטים לאוויר מהמכוניות וממרכזי התעשייה. כשאין רוח והמזהמים נשארים כלואים בשכבת האוויר שמעל אזורים אלה, נוצר הערפיח.

 
הר נבו

 

על פסגת הר נבו שבירדן, ביום אביך, תהיתי איזו ראוּת היתה כאן ביום שמשה התבשר שלא יוכל להיכנס לארץ, והאם העובדה שראה, או לא ראה את הארץ המובטחת השפיעה על האכזבה שלו. כי הרצון הזה לראות נופים בבהירות למרחוק, לאחר ימים רבים של ראוּת לקויה, דומה לגעגוע לשמוע אנשי חזון, ששדה ראייתם נרחב, והם רואים מעבר לאופק.

 

שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. לאתר הבית שלה לחצו כאן

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ביום בהיר אפשר לראות את החרמון
צילום: שי גינות
מומלצים