משל הבית הבוער
רק 39% מן הציבור היהודי, המתנגדים לנסיגה מרצועת עזה, מבינים כנראה שנטישת חבל ארץ בעייתי היא מעשה מעוות כמו נטישת ילד בלתי-מושלם
רצועת עזה היא ילד מפגר שהוריו מאסו בו, ועכשיו הם מבקשים לנטוש אותו ברחוב רחוק ולא לראותו עוד לעולם. רצועת עזה היא חדר בוער שדיירי הבית מחליטים לצאת מתוכו, לסגור אחריהם את הדלת ולשבת בסלון. רצועת עזה היא אצבע פצועה שמטפלים בה על-ידי לבישת כפפה שתסתיר את הדם ואת המוגלה.
52% מן הציבור היהודי בישראל, המסכימים (לפי סקר שנערך שלשום) לנסיגה חד-צדדית מרצועת עזה, מסכימים למעשה לנטוש את הילד הפגוע, לעבור מן החדר הבוער אל הסלון הסמוך, לטפל בפצע על-ידי לבישת כפפה. הם אינם מבינים כנראה שכל צאצא שלך הוא עצמך ובשרך, ששריפה בחדר היא שריפה בבית, שזיהום באצבע הוא זיהום בגוף. מן הסתם הם כופרים בכלל בדימויים שכאלה, ובעיקר אינם סובלים את משל נטישת הילד: רק בעמים בריאים בנפשם נחשב הקשר בין אדם לאדמתו חיוני וסימביוטי כקשר שבין הורה לילדו, והעם היהודי אינו בריא בנפשו עדיין.
רק 39% מן הציבור היהודי, המתנגדים לנסיגה מרצועת עזה, מבינים כנראה שנטישת חבל ארץ בעייתי היא מעשה מעוות כמו נטישת ילד בלתי-מושלם, טיפשי כמו סגירת דלתו של חדר בוער, ומסוכן כמו הימנעות מטיפול בפצע. גם אם במצבו הנוכחי קשה לנו לאהוב אותו, חוף הנגב הוא חלק מפיסת הארץ הקטנה שלנו שבין הים לירדן – ואיננו מסוגלים להתרחק ממנו, להסתיר אותו, או להינצל מלהבות האש המשתוללות בו על-ידי סגירה של הדלת, פן בעודנו יושבים בסלון וצופים בטלוויזיה יתפשטו הלהבות עד אלינו ויאכלו את הבית כולו.
לא צריך להיות "משיחי" כדי להעריך שנסיגתנו החד-צדדית מרצועת עזה תעצים בה את הטרור. לא צריך להיות "מתנחל" כדי לחזות ששום גדר לא תוכל להגן עלינו, אחרי נסיגה כזאת, מנחישותם של המחבלים לשחרר מאתנו חד-צדדית עוד ועוד חלקים מן הארץ. ולא צריך אפילו להיות "ימני" כדי לפחד מן ההשפעה המוראלית שעלולה להיות להריסת 17 יישובים, ולטרנספר של 7,500 יהודים על סיכויי הצלחתו של המפעל הציוני הנאבק על קיומו.
אבל יכול להיות שרק 39% מן הציבור היהודי בישראל של היום היו מסוגלים, לו היה הדבר תלוי בהם לפני 100 שנה, להאמין בצדקת הדרך הציונית ולהקים ולהתיישב בארץ ישראל למרות שתמיד היו כאן יותר ערבים, ולמרות שמדינות העולם תמיד הערימו על הדרך הזאת תנאים שקשה לעמוד בהם. 52%, ובהם ראש הממשלה, סבורים משום מה שיותר קל ויותר שקט להיפטר מילד מפגר מאשר לטפחו, לצאת מחדר בוער מאשר לכבות את השריפה, להסתיר פצע מאשר לרפאו. והם עוד נחשבים ל"מוסריים" שבינינו, ל"מפוכחים", המכירים כביכול ב"מציאות".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
