רעל משמים על שדות הנגב

ביום ג' בשבוע שעבר התקשר לביתי עבד-אל-כרים עתאיקה, בדואי מאנשי "הכפרים הלא מוכרים" בנגב, וסיפר לי כי בשעות הבוקר ריססו שני מטוסים כ-1,200 דונם חיטה באזור על-עראקיב, שבו מתגוררים בני שבט א-טורי. הוא אמר לי שגם הפעם לא ניתנה לתושבים כל הודעה מראש על הכוונה לרסס.

שאלתי אותו אם חומר הריסוס עלול לגרום נזק לבני אדם והוא השיב לי כי איננו יודע בדיוק את ההשפעה, אך אחד התושבים, סלים אבו מדיעם, בן 36, שחש לחלץ את אשתו ובתו שרעו את צאנם באזור הריסוס, הובהל לבית החולים "סורוקה" בשל קוצר נשימה ולחצים בחזה. הוא טופל שם ועם ערב שוחרר לביתו.

בספרות המקצועית נאמר כי החומר "ראונד-אפ" נמצא קשור סטטיסטית למומים מלידה, לבעיות נוירולוגיות והורמונליות. איש רפואה ציבורית נכבד התייחס לריסוס השדות כאל "מעשה בלתי מוסרי בעליל, במיוחד לאור העובדה שאנשים שנחשפים לחומר אינם מודעים לסכנות". מהניסיון שהצטבר בארצנו ידוע שהחומר הזה משמיד את שטחי החיטה הירוקים שנועדו לצמוח, להגביה, להשתבל ולהצהיב, להתברך לקציר, להיות לחם לרעבים. ריסוסים כאלה שורפים אותם, מחסלים אותם!

המדינה טוענת שהשטח הזה הוא אדמת מדינה ואסור לבדואים לעבד אותו. המקומיים, אנשי "הכפרים הלא מוכרים", טוענים שזו אדמתם ואדמת אבותיהם מימים ימימה ויש להם הוכחות לכך. הסכסוך הזה מוכר לי היטב. סיפור ישן וקשה. בני השבטים האלה חיים בעוני משווע, ללא תשתית, ללא מים וחשמל, ללא גנים ובתי ספר, מרפאות וסידורי סניטציה, שמדינה נאורה אמורה להעניק לאזרחיה. רבים מקרב התושבים האלה מוכי אבטלה קשה. שדות החיטה שהושמדו הם מטה לחמם. והם שכנינו, ומהם המשרתים בצה"ל. במו עיני ראיתי את דלותם וייאושם.

אני מקווה שאינני חשוד בהתנכרות לאדמת הלאום, לנגב הישראלי, עתודת הקרקע היחידה שנותרה בארץ הזו הצפופה עד חנק. אך אלה הם אזרחינו הישראלים, אף ש"אינם יהודים". כבר במגילת העצמאות התחייבנו לכבד אותם ואת זכויותיהם. אני משוכנע שאפשר לפתור בהידברות הוגנת את פרשת הכפרים האלה ואדמותיהם פתרון ענייני שלא יכתים את מדינת ישראל בערלות-לב ובשימוש באמצעים המעוותים את צלם פניה וממיטים עליה קלון. בין 14 בפברואר 2002 ל-15 בינואר 2004 רוססו והוכחדו 22,000 דונם חיטה.

כאשר עקרנו ברצועת עזה, ביהודה ובשומרון, פרדסים ומוריקים, אקליפטוסים אדירי-עלווה וזיתים שהיו לסמלה של ארץ ישראל, נאמר כי נאלצנו לעשות זאת כדי למנוע מקומות מסתור מרוצחים האורבים לצד הדרך, משגרי פצצות מרגמה וטילי "קסאם", ממניחי מטענים. נראה שהאכזריות אל הצומח לא השיגה הרבה. גם הקמת הגדר, אמרו, היא הכרח לא יגונה, אף שפגעה אנושות במשפחות ורכושן, הפרידה בין איש לביתו ולאדמתו ולא ריחמה על הנוף.

אך מה שם ייקרא להשמדת שדות חיטה בעודם באיבם? הרי הבדואים הללו הם אזרחי מדינת ישראל, הם אינם אויבינו, מבקשי נפשנו, הרוצים לעקור אותנו מהמולדת הזאת. מה אנחנו עושים להם! מה אנחנו עושים לעצמנו!