התירוצים לא עזרו הפעם

אם המעביד מחייב אתכם לנהוג ברכב לא תקין - כדאי שתדעו שטיעון זה לא יעמוד לצידכם אם חלילה תהיו מעורבים בתאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מהליקויים ברכב.

מי שחש זאת על בשרו היה משה פרץ, שנהג ברכב של המועצה המקומית מבשרת ירושלים והיה מעורב בתאונה שנגרמה מאי-ציות לתמרור המחייב מתן זכות קדימה. פרץ טען בבית-המשפט שלא ציית לתמרור משום שבלמי הרכב לא היו תקינים, ולכן לא הצליח לבלום אותו. הוא טען כי אמר חזור ושנה לממונים עליו שהרכב לא תקין, אך אלה טענו שהרכב תקין והורו לו לנהוג בו בכל מקרה.

בדיון שנערך בפני השופט אברהם טננבוים טענה המשטרה שטיעון זה של פרץ, רק מחמיר את מצבו משום שלא רק שנהג ברכב לא תקין, אלא אף ידע על כך. השופט קבע שלא ניתן לזכות את פרץ מאשמתו לתאונה, שאך בנס לא היתה הרת אסון. "לנאשם לא היתה ערובה לכך שהרכב יבלום כיאות. אם היה מגיע במהלך הנסיעה למעבר חציה שבו חצו ילדים - מי יערוב לידינו שיכול היה לעצור".

השופט הוסיף: "הנאשם נהג ברכב לא תקין, כאשר הוא מודע למצב המכני של הרכב ותוך עצימת עיניים להתרחשות התוצאה. לכן הוא עבר על תקנת התעבורה המתייחסת למצבו הכללי של הרכב ואוסרת על נהיגה ברכב שנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך".

השופט מציין בפסק-הדין שלא ניתן להתעלם מהעובדה שנסיבות הנהיגה ברכב הלא תקין היו נסיבות של תלות הנאשם בעבודותו ובמעבידיו, וכי אין מחלוקת על כך שעבודתו של הנאשם במועצה אינה כוללת טיפולים ברכב, אלא רק נהיגה בו. הוא גם קיבל את הגרסה שבכל עת שהתגלתה תקלה ברכב דיווח על כך הנאשם לקצין הרכב של המועצה, שהיה אחראי לשלוח את הרכב לטיפולים ולדווח לנהג על תיקון הליקוי, ואת העובדה שאי מילוי הוראות הממונים עליו יתכן ויגרמו לאיבוד מקור פרנסתו.

בטיעונים אלה קבע השופט צריך להתחשב בטיעונים למידת העונש אבל לא לעצם האשמה. בסופו של דבר זוכה נהג מההאשמות של אי-ציות לתמרורים אך הואשם בעבירה של נהיגה ברכב לא תקין העלול לסכן את עוברי הדרך (תקנה 27 לתקנות התעבורה).