קוד פתוח? הכל פתוח!
תפיסת הקוד הפתוח חורגת כבר בהרבה ממלחמת לינוקס במיקרוסופט. הרעיון שמיליונים יכולים לגשת למידע חופשי, לתרום לו ולהשביח אותו, מתפשט לעשרות תחומים: חיפוש מכתשים על המאדים, מציאת תרופה למחלת הסארס, כתיבת באנציקלופדיה, ספרי בישול, ספרים אלקטרוניים ועוד. הידעתם שההלכה היהודית התגבשה במתכונת הקוד הפתוח?
בינואר 2002 ערך כתב העת ניו סיינטיסט ניסיון מעניין, חסר תקדים בעולם העיתונות. המגזין פירסם מאמר על קוד פתוח - תחת רשיון קוד פתוח. כלומר, הקוראים יכולים להעתיק את המאמר, להפיצו, לשנותו או לפרסמו מחדש, מבלי לדאוג לכך שהם מפרים את זכויות היוצרים - בתנאי שהם ייענו לכמה תנאים.
על פי ההגבלות, המאמר המקורי יופץ יחד עם השינויים שבוצעו, אם במלואו או בצורת קישור. המאמר פורסם ב-54 דפי אינטרנט, והופץ ברשתות שיתוף קבצים באופן חוקי. אך מפעלים אחרים כבר אינם נסיוניים. פרוייקט גוטנברג כולל יותר מ-6,000 ספרים שעלו לרשת בעזרת מאות מתנדבים, שהקלידו יצירות קלאסיות של פרנץ קפקא, דניאל דפו, וירג'יניה וולף ואחרים.
פרוייקט בן יהודה הישראלי, נעזר במתנדבים כדי לעלות לרשת תכנים מיוצרים עבריים כמו י"ל גורדון, דוד פרישמן, רבי יהודה הלוי, אחד העם, אליעזר בן יהודה ואחרים - הזמינים בחינם. הוצאת הספרים Prentice Hall, מפרסמת ספרי מחשב מבוססי קוד פתוח, שהקוראים יכולים לתקנם ולהפיצם לכל דורש. הכותרים נמכרים בכסף, אך הגרסאות האלקטרוניות יוצעו להורדה חינם.
ספר הבישול של הקוד הפתוח הוא פרוייקט של אתר סלאשדוט, שאסף מתכונים מגולשים, ששיפרו מתכונים קיימים. באחרונה אף הושקה תוכנת שיתוף קבצים המיועדת בלבדית לנושא של שיתוף מתכונים ברשת.
תחת מכסה המנוע
המונח קוד פתוח הפך בחודשים האחרונים לפופולרי ביותר בכלי התקשורת וברחבי האינטרנט. ההצלחה הבולטת של הרעיון היא מערכת ההפעלה לינוקס, אבל רבים מתומכיו מקווים ליישם את השיטה גם במוזיקה, אנציקלופדיות, מדע, עיתונות ואפילו משקאות קלים.
מעבר לעניין הכלכלי השנוי במחלוקת, מדובר בתפישת עולם, שצמחה בעשור האחרון בחסות האינטרנט, וגורסת, שמידע צריך לנוע ולהיות זמין לכל אחד, כמעט ללא הגבלות. המתנגדים טוענים, כמובן, כי זו מתכונת בטוחה לחורבן מוחלט של עולם היצירה והפיתוח.
אם הכל חינם - אף חברה יוצרת לא תוכל להרוויח מספיק כדי להתקיים וודאי שלא כדי להשקיע משאבים בפיתוחים עתידיים, החיוניים להתפתחות האנושית. התגובה האופיינית היא נטיית התאגידים להקשיח את חוקי זכויות היוצרים, לשלוט בהפצה במטרה לשמר את נכסיהם, ולהילחם בהפצה פיראטית של תוכנות, מוזיקה, משחקים ויצירות אחרות.
ההבדל בין שתי התפישות בולט במיוחד ביחס לקוד המקור. מדובר בקוד תוכנה, שנכתב בהוראות קוד שכל מפתח יכול להבין (להבדיל מקוד מכונה, המיועד למעבדים. אפשר להשוות את קוד המקור למנוע החשוף של רכב, ואת שפת המכונה למכסה, שלא מאפשר למפתחים לדעת מה מסתתר מתחתיו. מי שמחזיק בידיו את המפרט הטכני של המנוע יוכל, למעשה, לשכפל את הרכב).
מיקרוסופט, למשל, מתייחסת לקוד המקור של חלונות כסוד מסחרי, בדומה לנוסחה הסודית של קוקה קולה. המתחרה האידיאולוגית, תנועת הקוד הפתוח, דוגלת בחשיפת קוד המקור ובהפצתו. לגירסתה, כל אחד רשאי להמשיך ולפתח אותה, ללא הפרת זכות יוצרים כלשהי.
לשם כך חייב קוד המקור של התוכנה להיות נגיש ופומבי, כדי שניתן יהיה לשנותו, לשפרו או להפיצו הלאה. הרשיון הציבורי הכללי של הקוד הפתוח, קובע, כי בעל הזכויות המקורי מוותר במודע על חלק מהזכויות הבלעדיות שמקנה הקניין הרוחני לבעליו. תחת רשיון זה, רשאי כל משתמש להעתיק תוכנה, לגשת לקוד המקור שלה, לשנותה ולהפיצה חינם או בתשלום, בהגבלות ספורות בלבד.
כותבים אנציקלופדיה
אבל רעיונות טובים שווים כסף, אז למה לחלק אותם בחינם? לפי אידיאולוגיית הקוד הפתוח, בניגוד לסברה המקובלת, קוד פתוח אינו שווה ערך לחינם. היא מציבה את המשתמש במרכז - הוא אינו משלם על התוכנה, אבל חברות רבות מעוניינות שירכוש מהן שירותים נוספים.
תפישת החינם אינה זרה לרשת: כבר היום, רוב המידע באתרי האינטרנט ניתן חינם. מיליוני גולשים מתגברים על נקיפות המצפון - אם בכלל יש להם כאלה - ומורידים חינם שירים, משחקים, סרטים ותוכנות באמצעות קאזה, eMule ותוכנות שיתוף קבצים אחרות. במקביל, מחירי המחשבים האישיים ממשיכים לרדת וכך גם מחיר החיבור לרשת.
באחרונה ביקר בישראל פרופ' אלי נעם מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, מומחה לכלכלה ולמדיניות כלכלית של אמצעי תקשורת. נעם מעריך, כי הטבע הפתוח של הרשת, התחרות בין החברות ועלות הייצור האפסית של עותק דיגיטלי יביאו לכך, שבעתיד נשלם סכום השואף לאפס עבור שירותים מקוונים.
אז איך ישרדו חברות בעידן של חינם? על ידי הרחבת השירותים וכניסה לתחומים חדשים. הן ישאפו להכניס חידושים כדרך קבע. למשל, השימוש בקו הטלפון או ברוחב פס יינתן חינם, אך גולשי האינטרנט ישלמו עבור שירותי תכנים חכמים שיקבלו דרכם ויקלו על חייהם.
יוזמת הקוד הפתוח הולידה את אתרי הויקי (Wiki), המאפשרים למבקרים בהם לשנות את תוכנם. מקור המונח במלה ויקיויקי, שמשמעותה מהר בשפת בני הוואי. המשתתפים יכולים לראות את תוכן האתר המקורי לפני שגולשים אחרים שינו אותו, לצפות בנוסח העדכני ולערוך אותו.
הדוגמה המוכרת ביותר היא האנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה, שהושקה ב-2001. גירסה עברית שלה פועלת מזה כמה חודשים. האנציקלופדיה נכתבת ונערכת על ידי גולשים מתנדבים ומתפתחת בהתמדה. כיום היא כוללת יותר מ-206 אלף ערכים.
כל משתתף יכול לכתוב או לערוך ערכים מבלי לקבל תמורה כספית. טוב ויפה? לא בטוח: הויקיפדיה היא גם הפוסט מודרניזם במירעו - אין אמת, אין שקר, כל גולש יכול לשנות את העובדות כרצונו, ואי אפשר לדעת מה נכון ומה לא. כשעשוע אינטלקטואלי זה נחמד, אך לא ניתן להסתמך על כך כמקור מידע מהימן.
לעומת הויקיפדיה הנכלולית, הנופדיה, שקדמה לה היתה אנציקלופדיה פתוחה, שאיפשרה לגולשים לכתוב ערכים, אך כל ערך זכה לאישור רק בעקבות בדיקה של עורך מומחה. בסופו של התהליך, כל ערך עבר שמונה בודקים לפני שפורסם. ג'ימי וויילס, מייסד נופדיה וויקיפדיה, השיק את האתר ב-1999. "לאחר שתי שנות עבודה וכסף רב שבוזבז, הגענו ל-12 ערכים בלבד, הוא סיפר למגזין המקוון Wired".
מחפשים מכתשים
הקוד הפתוח רלוונטי גם ברפואה - חישבו על אירגון תרופות מבוסס קוד פתוח, שבו ייטלו חלק רופאים מרחבי העולם, במטרה להפיץ תרופות חינם או במחירי עלות ומשלוח בלבד. כיום זה נשמע מופרך - אך התפשטות הפס הרחב והירידה בעלויות המחקר והפיתוח (בזכות תרומתם של אלפי חוקרים ברחבי העולם) עשויים לאפשר זאת.
ניצנים לכך נראים כבר היום: עשרות אלפי גולשים מפעילים במחשבם האישי תוכנות של חברות כמו סנגנט ו-United Devices, המסייעות לחוקרים לחקור את מחלות הסרטן, אבעבועות שחורות ואיידס, וכדי למצוא חיסון לחיידקי האנתרקס ולנגיף הסארס.
התוכנה יודעת לנצל את משאבי המחשב של הגולשים ברגעים שבהם אינם משתמשים בהם. הרעיון: כל אחד תורם את חלקו, בלי להרגיש פראייר. ThinkCycle, פרוייקט אקדמי שיתופי של המכון הטכנולוגי MIT בארה"ב, מעודד שיתוף ידע בין מהנדסים, מעצבים ובעלי מקצוע אחרים מתחומים רבים ברחבי העולם, במטרה לפתח מוצרים ורעיונות. ביניהם: אינקובטור, וחיסון נגד כולירה.
אפילו נאס"א אימצה את עקרונות הקוד הפתוח במסגרת פרוייקט המאדים שלה. ב-2001 ערכה הסוכנות ניסוי, שבמסגרתו הוזמנו גולשי האינטרנט לזהות יותר מ-40 אלף מכתשים, שצולמו על קרקע המאדים - משימה שאורכת חודשים עד שנים עבור חוקר שעבר הכשרה.
ההיענות היתה יוצאת דופן. עשרות אלפי מתנדבים הורידו מפות מהמאדים, ואיתרו בהן מכתשים. תוך חודשיים הועברו לאתר 1.9 מיליון דיווחים עם זיהוי מכתשים. עבודת המתנדבים חסכה אלפי שעות עבודה.
עתירה קבוצתית
ניסוי נוסף להחיל את עיקרון הקוד הפתוח על תחומים אחרים מתבצע באוניברסיטת הארוורד. היוזמים, פרופ' לורנס לסיג ופרופ' צ'רלס נסון, פתחו אתר, שבו משתתפים משפטנים מכל העולם בניסוח עתירות, כתבי תביעה ופניות לבית המשפט במתכונת של קבוצת דיון. התקווה: סיעור מוחות של קבוצת גולשים ומומחים גדולה, ישפר את העבודה המקצועית.
דאגלס ראשקוף, חוקר תרבות יהודי, סבור כי גם היהדות היתה במקור דת קוד פתוח: כיוון שעיקרי ההלכות מבוססות על תורה שבעל פה, הן הועברו, נדרשו ועוצבו במשך מאות שנים בין תלמידי חכמים ורבנים, שהחליפו מידע. רק במאה האחרונה, לדבריו, השתנה המצב והיהדות הפכה לדת של "קוד סגור".
"דת בקוד פתוח לא תהיה שונה בהרבה מפיתוח תוכנה בקוד פתוח", כותב ראשקוף בספרו "אין דבר קדוש: האמת על היהדות": הדת לא תישמר סודית או מסתורית. כל המאמינים יתרמו לקוד, במטרה לאפשר לכלל האנשים להבין את מקומם בעולם. אנחנו נקבע את הכללים הקדושים במקום לפעול על פיהם..."
אם כל הפרויקטים האלה מזכירים במשהו פורומים באינטרנט - זה לא מקרי, גם הם מבוססים על עיקרון שיתוף המידע חינם, לתועלת הקהילה.
ביומן הרשת שלנו כבר ביקרתם? היכנסו לקטעי קישור ותהיו בעניינים.
לפנייה לכתב/ת 
