עסקית ב"ברונו": כשרה וטעימה

,מיד סברתי שאני גדול הקוטרים עלי אדמות (ולכן לא פלא שפניתי לעסוק בביקורת). המדור מסוגל לרטון על שליחים שמעירים אותו השכם בבוקר, או לזעוף על מסעדנים שמתעמרים באישיותו ובקיבתו. אני גם מסוגל לרבוץ על מיטה של מלון חמישה כוכבים בבואנוס-איירס ולקטר איך זה שהמשכן ההדור אינו מציע חלוק אמבטיה או קיסמי אוזניים. אבל כשפגשתי את חברי א' התברר שהנה התגלה קוטר קטלני אף יותר. לידו אני פשוט אי של סובלנות. מדובר בנסיך רוסי ביקורתי ואירוני להחריד, שלאור הפינוק והסטייל שלו ניתן לשער שהוא לפחות נצר למשפחת הצאר.

הכי נוראי מבחינתי זה ללכת איתו למסעדות, שם הוא עסוק בלהציק לנפשות הפועלות ומסוגל להחרים מקום כי הוא לא מגיש קוקה-קולה תקנית או אוסר לעשן, ולעתים בגלל מלצר מנייריסטי מדי. למרבה הפדיחה, לקחתי אותו לפני מספר חודשים לחגוג את יום-הולדתו בעסקית גרועה ומביכה במיוחד. הבטחתי לפצות אותו, וכששמעתי שב"ברונו" במגדל עזריאלי בתל-אביב רעננו את העסקית, קיוויתי שביצועי השף המובחר אייל שני אולי יצליחו להשביע את רצונו. תהיתי איך א' יגיב לנוכח כשרות המקום, מאחר שבעברו רשום פרק תמוה וקצר של חזרה בתשובה, כולל לימודים בישיבה מובחרת.

כזכור, ברונו היא אחת המסעדות הכשרות הטובות בארץ. אייל שני הגה את הקונספט והוכיח שאפשר לעשות אוכל הולם גם תחת כללי הכשרות הנוקשים. יצא לי לאכול לא אחת בברונו, לאור העובדה שהיא סמוכה למערכת, והיא, חוששני, אחת האופציות הקולינריות הסבירות הבודדות שמציעים המגדלים. אמנם לא תמיד שני ניצב במטבח (וזה מצער), ולא תמיד נתקלתי בארוחות שמזכירות את תפארת עברו ב"אוקיאנוס" (והיו אפילו נפילות מצערות), אבל זכיתי להיתקל שם בארוחות ראויות. לאחרונה רווחו שמועות ששני פרש מברונו, אולי לאור העובדה שיסד את התפריט של "מרטיניק" בקניון ארנה בהרצליה פיתוח. אבל מתברר ששני לא נטש את ברונו בעזריאלי ואף הוסיף מנות חדשות לעסקית הצהריים.

העיקרית של ברונו כלל לא זולה: 90 שקל, אבל היא מקיפה ונדיבה. לפתיחה יפרסו בפניכם מקבץ מנות ראשונות. לצד החומוס המצטיין "העטוף בשמן זית", כהגדרת שני, הגרבלקס של סלמון כתום "מהפיורדים" (ממנו אינני מתעלף) והפוקאצ'ה המופלאה שכה מזוהה עם שני (בהחלט צריך להיזהר לא להתמכר אליה) - יש חידושים אחדים: ארטישוק ירושלמי מאודה עטוף בליים, שהסועד א' טען שהוא טעים ומפתיע לאור הטחינה הצהובה שקישטה אותו; חצילים בלאדי שהוזהבו בשמן זית, עטופים בלימונים סחוטים ובעשבים, שהיו פיקנטיים ומוצלחים; בטטות מתוקות וחמודות; ופרוסות דקיקות של גזרים וזוקיני שרבצו במשרה של לימונים, שמן זית וזרעי אניס, והצליחו לעניין.

בעיקריות בדקנו שתי מנות חדשות (מדי יום יש שתיים מתחלפות לצד התפריט הקבוע). האחת היתה תבשיל קדירת לילה של ביף בורגינון, שכלל ירקות שורש, שזיפים ותאנים ולווה בפירה כתום - מנה עשירה, נימוחה ומרתקת, שבדיוק מתאימה לעונה הקרה. לעופיון הצעיר - שנאפה בתנור אבנים, זוגג בדבש וחרדל והונח על ריזוטו של ירקות שורש ועגבניות מיובשות - היה פוטנציאל להתעופף לשחקים, אבל הוא היה סביר בלבד, בעיקר מפני שהגיע קר במקצת. א' סבר שהעוף סתמי וסינן לעברי: "מי מזמין בכלל עוף במסעדה?!"

מהתפריט הרגיל בחנו חציל בלאדי, שנצלה בטאבון עצים ובתוכו הונח ראגו של טלה חלב שמולא בזיתי קלמטה וצנובר ומעליו פוזרה טחינה - מאחורי התיאור הפיוטי והמקושקש הזה מסתתר בעצם סוג של מוסקה ים-תיכונית משודרגת ומשמחת. סלייסים של סינטה שארולה (מיושן שלושה שבועות) צרובים על הגריל, שהשתרעו על עלים ירוקים ורכים בשנים, היו בסדר אבל לא מפעימים (בעבר ניסיתי את המנה הזאת והיא דווקא היתה מוצלחת). אגב, בעיקריות התעלמנו מהדגה לחלוטין, ולידיעתכם, ברונו מציעה אופציות ימיות אחדות (מצ'יפורה ופילה בס צלויים ועד קבב דגים מצטיין).

באגף הדיזרט תיאלצו להתלבט בין מספר קינוחים, בהם עוגת שוקולד חמה וקלילה, שהפתיעה לטובה והצליחה לגבור על מכשולי הכשרות ואף לוותה בסורבה קוקוס נחמד. א' לגם מרק מרענן של מלונים מתוקים, סורבה ופטל, שהיה מתוק במידה הנכונה, ובין הלגימות קבע שהעסקית של ברונו אולי לא הכי מסקרנת מבחינה קולינרית, אבל בהחלט טעימה, מספקת ושווה את מחירה הלא פעוט. היהפוך קוּטר חברבורותיו?

"ברונו", מגדל עזריאלי, דרך בגין 132, תל אביב. טל: 6093030-03 מחיר העסקית: 90 שקל. מטבח: ים תיכוני. שעות: א'–ה': 16.00–12.00. חנייה: בחניון המגדל. ציון : 8.5.