אנטי-ישראליזם
חובה לזעוק על מעשי עוול אך אפשר לברור בתבונה את המיקרופון, את ההפגנה ואת השותפים. על אודיסאוס, אנטי-ישראליזם והאג
כמו אודיסאוס וספניו, השמאל הישראלי מנווט בימים אלה בין שתי מפלצות אימתניות. סקילה שלו היא העוול המתמשך שעושה הכיבוש הישראלי לפלסטינים חפים מפשע, ובכלל זה חומת ההפרדה שהוקמה למטרות צודקות על תוואי בלתי-נסבל. כריבדיס היא עוינות חיצונית מן הסוג הקשה ביותר, הניכרת בחלקים מסוימים של השמאל האירופי ובעולם הלא-מערבי, לרבות שלילה גורפת של זכות ישראל לקיום מדיני ואדישות לזכות היסוד של הישראלים לחיים. אבל בניגוד לאודיסאוס ולספניו, אנשי שלום בישראל מתעלמים תכופות מקיומה של כריבדיס ונאבקים בסקילה בלבד.
באירופה הולך ומתפתח "אנטי-ישראליזם" שתמציתו פשוטה: שלילה חד-משמעית של ישראל כיחידה מדינית – להבדיל מביקורת, ולו גם חריפה וארסית, נגד המדיניות הישראלית. האנטי-ישראליזם מושפע תכופות מהלכי רוח אנטישמיים, אבל יש לו גם נוסח הנשמע פרו-יהודי. יש טענה, שביטא אותה האינטלקטואל היהודי ג'ורג' סטיינר, כי ישראל מנוגדת לערכים היהודיים ומגלמת סטייה נוראה מן ההיסטוריה היהודית. קולות אחדים באירופה היום, יהודים ולא-יהודים, מציעים לשקול את תיקונה של הסטייה הזאת.
לכאורה, ההליך המשפטי בהאג אינו אנטי-ישראלי במובן העמוק הזה. אבל שני היבטים שלו נוגעים במישרין לאנטי-ישראליזם: ראשית, העובדה שמכל הסכסוכים המדיניים בעולם מובא רק הסכסוך הישראלי-ערבי לערכאה משפטית בינלאומית. שנית, שחלק גדול מהמדינות ששלחו להאג תצהירי עמדה משפטיים אינן מכירות בישראל ובזכותה להתקיים בביטחון ובשלום. חלקן גם חסרות עניין בזכותם האנושית של תושבי ישראל לחיים.
יש אנשי שמאל ישראלים השותפים לשלילה המוסרית של זכות הקיום של ישראל. לא אליהם מכוונים דברים אלה. אבל רבים אחרים אינם מכירים, או מסרבים להבחין, באנטי-ישראליזם הנאחז בסוגיית החומה כאמתלה לבטל את הלגיטימציה של ישראל במשפחת האומות. למה הדבר דומה? לנער המתייצב בתחנת משטרה כדי לקבול על אלימות בבית, בלא להבין שאחדים מן השוטרים – אכן, לא כולם – היו רוצים לפתור את הסוגייה בהרס הבית על יושביו.
איך לאזן בין הרעות הללו? קריאה זהירה ב"אודיסאה" מעלה כי סקילה וכריבדיס אינן איומות באותה מידה. חובה לזעוק על מעשי עוול גם אם הזעקה משמחת את שונאי הזועק עצמו. ובכל זאת, אפשר לברור בתבונה את המיקרופון, את ההפגנה ואת שותפיך למחאה. לא נבון להישמר מסקילה כאילו אין כריבדיס. אודיסאוס, אילו נהג כך, לא היה שב לביתו בשלום.
איש שלום ישראלי חייב להרים קול צלול נגד תוואי החומה, אבל לזכור שחלק משותפיו לדעה פוסלים גם את זכותו שלו לחיים או לקיום מדיני עצמאי. הכרה במורכבות הזאת היא תנאי לניווט מוסרי במים סוערים מאוד.
פניה עוז-זלצברגר, מרצה בכירה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
