ארטיסטים על גבעול
לטבע סיבות משלו ותחפושות משלו. לכבוד פורים שי גינות פוגשת סחלבים אנושיים, פרחים דבורניים, פרפרים ציפוריים וסלע פרצופי. התנחשו לאיזה פרח קוראים 'האיש עם הפיש'?
גם בטבע יש משפחות של ארטיסטים ברוכי כשרונות. בני משפחת הסחלביים, הדבורניות והסחלבים, נראים כשחקנים-חקיינים המגלמים דמויות של בעלי חיים, גברים, מוקיונים, לוחמים או כיד הדמיון הטובה עליכם. המאמץ היחיד הנדרש הוא להתקרב אל הפרח הקטן ולחפש מה נאמר בין השורות.
באחד הימים יצאתי לצלם בהר חורשן את דבורנית הקטיפה. בדרך שמעתי ברדיו שיידו אבנים בדיוק במקום בו הייתי יום קודם לכן. תהיתי איך אוכל לשמור על עצמי בזמן שאני משוטטת ומצלמת במקומות נידחים. בראשי חלפה המחשבה שאולי אצטרך לצרף אלי שומר ראש. למחרת, כשקבלתי את השיקופיות מהמעבדה, ראיתי שצילמתי את מבוקשי ומאז הוא תמיד איתי, אדון שומראש.
בספרו, "פרחי סתיו וחורף", מספר אמוץ דפני שהדבורניות אמורות להזכיר את הדבורה לחרק המאביק ולא לבני אדם. "כל הדבורניות מפרישות חומר כימי מיוחד הדומה בפעולתו לחומרי הריח שמשגרות דבורי בר נקבות. חומר ריח זה מושך רק את הזכרים של אותו מין דבורה, וכל דבורנית מחקה את הריח של מין חרק אחד בלבד.
"הפרח בנוי כעין דבורה, והחרקים, הנמשכים אל הפרח עקב הריח המיוחד, אומנם טועים וסבורים, שנקבה אמיתית לפניהם והם נוחתים על הפרח ומנסים להזדווג אתו. רק אז מסתבר להם שאין זו אשת חיקם הנצחית והם עוברים מאוכזבים לפרח הבא. בינתיים נדבקו לראשם גושי האבקה של הדבורנית".
אני מעדיפה להתבונן ב'מתחפשים' (הקוקיה, פרפרים - כמו שבתאי השקד, נחשים שזנבם נראה כראש וזבובים המתחזים לצרעות) ולזכור שנדיר למצוא 'רמאים' בטבע. הרמאים הם טרמפיסטים יוצאי דופן על מודל של אמינות ויושר בתקשורת שבין פרח למאביק או בין טורף לנטרף, שכן אם כולם היו מרמים היתה המערכת הטבעית קורסת מזמן.
שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. ספרה החדש,'נופי נפש', יוצא לאור בימים אלה. לאתר הבית שלה לחצו כאן .