הכרמל: מסיבת תחפושות על ההר

סם האהבה

בשטח הפתוח בין עצי האלון פורחים צמחים עשבוניים שונים. בסתיו כוסתה האדמה במעטפת ורדרדה של סיתווניות, בתחילת החורף פרחו כאן חינניות הבתה, אחריהן רומולאות וכלניות, ובעונה זו פורחים בשמורה מגוון סחלבים.

הסחלבים נקראים בלועזית Orchidaceae. שם המשפחה נגזר מהמילה היוונית Orchis, שפירושה אשך. לרוב מיני הסחלבים המצויים באירופה פקעת עגולה. הפקעות מופיעות לרוב בזוגות - אחת מהעונה שעברה ואחת מהעונה הנוכחית, והן מזכירות יחד זוג אשכים. חכמי הרפואה הקדמונים האמינו שצורת הצמח מלמדת על השימוש שניתן לעשות בו בבני אדם, ומכאן השימוש בפקעת כסם אהבה אצל אנשים. ביוון העתיקה אף האמינו שבכוחה של פקעת הסחלבים להשפיע על מינו של הנולד. הפקעת הוותיקה, המצומקת והמעוותת נחשבת סגולה להולדת בנות, ואילו הפקעת החדשה, העגולה והמוצקה - סגולה להולדת בנים.

ביוון נהגו הנשים להשרות את הפקעות בחלב עזים ולהשקות את הבעל שבגד, ואז הובטח להן שעם שתיית השיקוי ישוב מייד לאשתו החוקית. בפרס היו הנשים מציידות את הגברים שיצאו למסעות רחוקים בריבה העשויה מסחלבים, כדי לשמור ולחזק את הקשר. בסחלב הרבו אף להשתמש כסם משקיט ומרגיע, כמזון מבריא ומחזק, במיוחד למחלימים ממחלה, וכן כתרופה במחלות שיתוק. משקה הסחלב, המוכר בימינו, אינו מיוצר מסחלבי ארצנו שכן אלה כולם פרחי בר מוגנים.

בעולם ידועים כיום אלפי מיני סחלבים. הסחלבים האקזוטיים גדלים ברובם על עצים ומצטיינים בפרחים מרהיבים, המגיעים בגודלם אף לעשרות סנטימטרים. סחלבים כאלה נמכרים במאות שקלים. בארץ גדלים 28 מיני סחלבים. כולם גדלים על פני הקרקע, והם בעלי פרחים קטנים (עד תשעה ס"מ) וצנועים. למרות גודלם הקטן, אם נתכופף ונתבונן נוכל לגלות עולם ומלואו.

רק הפרח נהנה

חלק ממיני הסחלבים הפורחים בשמורה מצטיינים ביכולתם לרמות חרקים ולגרום להם לבצע האבקה בלי לקבל כל תמורה. בתהליך האבקה רגיל ישנם יחסים הדדיים של תן וקח. כאשר אין המאביק מקבל פיצוי כלשהו, כלומר רק הפרח נהנה - אפשר לראות זאת כרמייה או כהונאה.

ואכן, אחת מדרכי הרמייה הנפוצות אצל סחלבים היא הזדווגות מדומה: פרחי הדבורנית למשל מחקים בצורתם, בצבעם ובריחם את נקבת הדבורים. כאשר הזכר מנסה להזדווג עם הפרח, נדבקות האבקיות לראשו. בבואו לפרח אחר, לנסות שוב למצוא בת זוג, הוא מעביר את האבקה אל הפרח. הזכרים נמשכים מרחוק לדבורניות בזכות ריחן, המזכיר את ריח הנקבה. דגם עלי הכותרת והתחושה שמקבל הזכר מהשערות שעל גבם, משלימים את התרמית. במחקרים שנעשו התברר שזכרי הדבורים בוקעים לפני הנקבות, וכי תקופת הפריחה של הדבורנית היא בדיוק באותה עת שבה אין נקבות בשטח.

פרח נוסף ממשפחת הסחלבים שאותו ניתן לראות בשמורה הוא השפתן. לשפתן צורה של מנהרה חומה, המסתיימת במעין לשון ארוכה המשתלשלת מטה. לפרח אין מה להציע לחרק - לא צוף ולא אבקה אכילה. מדוע אם כן נמשכות דבורים דווקא לפרחי שפתן? מסתבר כי בשעות הבוקר ולפני הצהריים עשויה הטמפרטורה בתוך פרחי השפתן לעלות על הטמפרטורה החיצונית בערך בשלוש מעלות. הפרח הכהה, המתחמם יותר מסביבתו, חוסך לחרק את התחממות הבוקר, הגוזלת אנרגיה מיותרת. בימים סגריריים ולפנות ערב בוחרים זכרי הדבורים בקפידה את מלון הלילה בטרם שינה. החרק נכנס למספר פרחי שפתן עד שימצא את מקום הלינה. וכך, כאשר הוא עובר מפרח לפרח, הוא מבצע האבקה.

הלוטם החרוץ והעצל

לאחר התבוננות בדבורניות ובשפתנים נמשיך מהפינה הצפונית-מזרחית של השמורה בשביל המסומן לבן-כחול-לבן ויורד לבקעה קטנה ובה עצי זית ובאר. בדרך נראה את שיחי הלוטם השעיר והלוטם המרווני. הראשון בעל פרחים ורודים והשני בעל פרחים לבנים. פרחי הלוטם נפתחים בשעות הבוקר המוקדמות ועלי כותרתם נושרים כעבור שעות אחדות.

כיצד נבחין בין שני מיני הלוטם? האגדה תבוא לעזרתנו: מספרים על שני אחים תאומים, האחד חרוץ, דייקן ומשקיען, והשני עצלן, זלזלן ורשלן. יום אחד הוזמנו האחים למסיבה. האח החרוץ (הלוטם המרווני) הכין מראש חולצה לבנה ומגוהצת, ציחצח נעליים, התגלח ויצא מוקדם לחגיגה. האח העצלן (הלוא הוא הלוטם השעיר) נזכר במסיבה ברגע האחרון, חטף ולבש חולצה מקומטת ומלוכלכת, ויצא. משנכנס נעצו בו הכול מבט מלגלג, ומרוב בושה סמקו פניו. מאז ועד היום מקומטים עלי כותרתו של הלוטם השעיר, צבעם ורוד והפרי שעיר ובלתי מגולח.

אם יתמזל מזלנו נוכל לראות למרגלות הלוטם את רימונית הלוטם - טפיל נדיר הנטפל לשורשי הלוטם ובוקע את הקרקע בפריחתו בעונת האביב. השם רימונית ניתן לו על שום שילוב הצבע של הפרחים וגבעול התפרחת, המזכיר את צבעיו של הרימון. הצמח נמצא עד כה רק בכרמל ובסביבות הר מירון.

הסחלבן המשכר

בשולי החורשים של אלון ושל אורן ובסביבת הלוטם המרווני נוכל למצוא את סחלבן החורש, המצטיין בצבע לבן מבהיק (מכאן שמו: סחלב לבן). הפרח חסר צוף ואבקתו לא ניתנת לאיסוף על-ידי דבורים, אלא נדבקת לראשן כאשר הן מבקרות בו. דבורים נכנסות לפרח ויוצאות לאחר מספר דקות כשיכורות, כנראה מריחו המתוק.

על רגלי דבורים המבקרות בסחלבן נמצאה אבקה צהובה, המעידה, כמובן, על ביקור בפרחים נוספים. אבקה זו התגלתה כאבקת לוטם מרווני. ללוטם אותו צירוף צבעים כשל הסחלבן - לבן וצהוב - אך מבנה הפרח שונה לחלוטין. בהסתכלות מדוקדקת גילו החוקרים שרוב הדבורים המבקרות בסחלבן ביקרו לפני כן אצל הלוטם המרווני. מסקנתם היא שהלוטם הוא המטרה העיקרית לביקורי הדבורים, והוא המציע להן גמול הולם בצורת שפע אבקה. הסחלבן הוא טרמפיסט שנהנה מהדמיון בצבעים.

הדבורנית, השפתן והסחלבן נפוצים יחסית. בטיולנו נוכל אולי לפגוש סחלב נוסף, נדיר למדי, שתפרחתו גבוהה עד כמטר וצבעה סגול. זהו 'שנק החורש' - סחלב יוצא דופן במראהו חסר העלים הירוקים, החי על חומר אורגני מפורק למחצה. זאת בניגוד לרוב הצמחים בארצנו, המייצרים חומר אורגני מפחמן דו-חמצני ומים באמצעות האור, וכן בניגוד לצמחים טפילים, הניזונים מחומר אורגני חי. זהו הצמח העילאי היחידי בארץ הנוקט בדרך הזנה זו, ובכך הוא דומה למיני סחלבים טרופיים ומיני פטריות. כיוון שהזנתו אינה מתבססת על הטמעה, מצמיח השנק את חלקיו העל-קרקעיים רק לקראת עונת הפריחה. בדורבן (החלק העמוק של הפרח) מופרש ונאגר צוף המושך חרקים.