קשרו לו כתרים כמעורר תאווה, תלו בו תכונות של אפרודיזיאק מהטבע, והפרי הצנוע בכלל לא ידע שהוא כזה. למעשה, הנזירים החסודים שגילו אותו בברזיל העניקו לו את השם המחייב Passion Fruit דווקא בשל העטרה של הפרח, שהזכירה להם את כתר הקוצים של ישו. הכינוי הוא אם כן "פרי הפסיון", כלומר "פרי הסבל". התאווה במקרה זה היא תולדה של טעות שמקורה במילה הזהה (באנגלית ובשפות לטיניות אחרות), ושמורה, כך נראה, למזוכיסטים בלבד.
כל האמור לעיל לא צריך לגזול ולו גם טיפת ארומה אחת מהזכויות השמורות לפסיפלורה, פרי השעונית בעברית, ומהמקום שכבשה בראש נותני הטעם של המתוקים בישראל (וגם בעולם היא נמצאת במקום טוב בצמרת). מברזיל מכורתו הובא הצמח המטפס הסתגלני ליתר קצות הגלובוס והיכה שורשים בארצות בעלות אקלים ממוזג, כמו ניו-זילנד, אוסטרליה ואגן הים-התיכון. אצלנו הוא נשתל בחצרות, ובבתים רבים נהנו שנים רבות מפרחיו היפים ולא כל-כך ידעו איך לאכול את הפירות הקמוטים שנשרו אל הקרקע.
בשנים האחרונות, אחרי שהמדענים של מכון וולקני הצליחו להכליא בין שני זנים מובילים של הפרי, הסגול והצהוב, הוא השתלט במהירות על השווקים והיום אין מסעדה המכבדת את עצמה שאינה מכלילה אותו בין קינוחיה. וזה כמובן טוב לחקלאים, שמגדלים את הפסיפלורה בלמעלה מ-150 דונמים של מטעים, מהנגב עד ראש הנקרה. הזן החדש, שנושא את השם המחייב "פאשן דרים", מיועד כרגע לשוק המקומי. בשל היבול הנאסף במשך 7-8 חודשים בשנה, ואורך חיי המדף המרשים של הפרי, נעשים גם נסיונות לייצאו לחו"ל.
כשפרי הפסיפלורה מתחיל להבשיל, קליפתו חלקה ומבהיקה וצבעה בין ירקרק לסגול. אין צורך לקטוף אותו - הוא נושר לקרקע ואוספים אותו ממנה. ככל שההבשלה מתקדמת, קליפת הפרי משחירה ומתקמטת. הציפה (הפנים), לעומת זאת, נעשית מתוקה ועסיסית יותר, רכה מאוד, כמעט נוזלית, ומלאה בגרעינים שחורים, מה שמרתיע חלק מהצרכנים. לארומה הבוקעת ממנה אין מתחרים. חסידי הפסיפלורה חוצים את הפרי ואוכלים את הציפה בכפית. מי שהגרעינים מפריעים לו, יכול להעביר אותה בקלות בעד למסננת וליהנות מהמיץ.
מלבד הייחוס הכוזב הקושר אותה לתאווה, יש לפסיפלורה תכונות מועילות רבות. היא מקור טוב לסיבים תזונתיים, עשיר בוויטמינים C B¬ A¬ ו- D ומקור
טוב לברזל ואשלגן. 100 גרם פרי מספקים כ-60 קלוריות. הרפואה העממית מייחסת לה סגולות רפואיות - החל מהקלת כאבים וכלה בהרגעה מחרדות ודיכאון ושיפור השינה. האינדיאנים ביערות הגשם של ברזיל נהגו להשתמש בעלים של רבים מזני הצמח כמשככי כאבים, והפרי שימש לאיזון קצב הלב. עד היום, אמהות בברזיל משתמשות במיץ פסיפלורה להרגעת ילדים היפראקטיביים. מהפרח מכינים שם משקה המשמש לטיפול באסתמה, שיעול וברונכיט. בפרו משתמשים במיץ הפרי לריפוי דלקות בדרכי השתן, וכמשתן מתון.
הניחוח המשכר של הפסיפלורה, המעניק גוון אקזוטי לכל מאכל ובמיוחד למנות אחרונות ועוגות, כבש בשנים האחרונות את העולם כולו. קינוח עולמי קלאסי שמתכונו כולל פסיפלורה הוא "פבלובה"
האוסטרלית - קונכיית מקצפת ממולאת בקצפת, פירות ופסיפלורה. אצלנו נראה שאי אפשר יותר להיתקל בתפריט קינוחים חף מפסיפלורה, בעיקר במסעדות אופנתיות.
גם יצרני המזון מיהרו להכליל את הפסיפלורה בין מוצריהם, ומיצי פירות מתובלים בפרי החלו צצים על המדפים. בעקבותיהם באו גם יצרני התה וחליטות הפרי (חליטת פסיפלורה ומנגו, תה ירוק עם פסיפלורה של "ויסוצקי"), המחלבות המובילות (מעדן "יופלה" יוגורט דיאט בטעם פירות אקזוטיים של "תנובה") והממתקים (עוגת טרופיקה בזיגוג פסיפלורה של "עלית"). ולבסוף, יצרני התמרוקים גילו את הריח ושילבו אותו במוצרי טואלטיקה ובישום (תחליב לגוף "קרמה" בניחוח פסיפלורה, אל סבון נוזלי ושמפו של "פמילי").
טיפים
- לא צריך להירתע מפרי שנראה קמוט ו"זקן". זה בדיוק הזמן שבו הציפה בשלה וטעימה ביותר.
- להאצת ההבשלה מאחסנים את הפרי בשקית ניילון במקרר, עד חמישה ימים.
- פרי טרי וחמוץ מומלץ להעביר דרך מסננת ולהוסיף מעט סוכר. אפשר גם להוסיף מעט ממנו לבישום משקאות, מוסים, עוגות, קרמים וכו'.
- כמה טיפות של פסיפלורה מסביב לעוגת שוקולד חמה, או כל קינוח חם אחר, מקפיצה את המנה היישר לרמת מסעדת יוקרה.
ולסיום, אם הפרי לא עשה לכם את זה - הנה שני מתכונים מעוררי תאווה באמת:
קמפארי פסיפלורה
הקוקטייל הכי נחשק בסצינת הבארים של ישראל (באדיבות חברת "הכרם").
חומרים (ל-1 מנה):
קצת פחות מ-1/4 כוס קמפארי
1 כף סירופ פסיפלורה
1/2 כוס מיץ תפוזים
1 כפית פסיפלורה טרייה
הכנה:
מניחים את שלושת המרכיבים הראשונים במנער (שייקר), מוסיפים קרח כתוש ומנערים היטב. יוצקים לכוס קוקטייל ומוסיפים את הפסיפלורה הטרייה.
קציפת תפוזים ופסיפלורה
קינוח קל להכנה, לא משמין מאוד, וקוצר שבחים ואנחות.
חומרים (ל-4-6 מנות):
2 ביצים
2 כפות עמילן תירס (קורנפלור)
2 כוסות מיץ תפוזים
4 פירות פסיפלורה
1/3 כוס סוכר
קליפה מגוררת מ-1 תפוז
1 כף ליקר תפוזים
לקישוט:
עלי נענע, או לואיזה
הכנה:
1. מפרידים את הביצים ומערבבים את החלמונים עם עמילן התירס ו-1/2 כוס ממיץ התפוזים.
2. מוציאים את הציפה מ-2 פירות פסיפלורה ומעבירים דרך מסננת (שומרים את היתר, עם הגרעינים, במקרר). מוסיפים למיץ התפוזים שנותר ומרתיחים. יוצקים לתוך המיץ הרותח את החלמונים ועמילן התירס תוך בחישה נמרצת, וממשיכים לבחוש ולבשל על להבה נמוכה עד שמסמיך. מסירים מהאש ומצננים.
3. מקציפים את החלבונים לקצף רך, מוסיפים בהדרגה את הסוכר וממשיכים להקציף עד שמתקבל קצף נוקשה.
4. כשתערובת התפוזים מתקררת (היא צריכה להיות בחום החדר לפחות ולא חמה יותר) מקפלים לתוכה את קצף החלבונים, הקליפה המגוררת והליקר. מעבירים לכוסות או צלוחיות ומצננים היטב עד להגשה.
5. לפני ההגשה, יוצקים על כל מנה מפרי הפסיפלורה שנשמר ומקשטים בעלי נענע או לואיזה.
