שתף קטע נבחר

אל תדברו על אריק

המורדים יוצאים לקרב: למרות שהתקשורת, לדבריהם, מחבקת את תוכנית ההתנתקות של שרון, מתנגדיו בליכוד נערכים לקרב הפוליטי הגדול של תחילת 2004. הם בחרו מטה, אסטרטג וסיסמה, שמנסה לפרוט על החשש הליכודי משמעון פרס. רק לא לתקוף ישירות את ראש הממשלה. בינתיים, הם צופים בחשש לקראת נסיעתו של שרון לוושינגטון

לו זר היה נקלע למקום, היה לבטח חושב שמדובר בקבוצת תמיכה, הנפגשת אחת לכמה ימים כדי להוציא את כאבה ואת תסכולה. הוא לא היה רחוק מהאמת: אתמול (יום ד'), בפעם השלישית תוך שבוע, התכנסו ה"מורדים", מתנגדי תוכנית ההתנתקות בליכוד, התיישבו במעגל וחייכו למצלמות.

 

13 המורדים (להלן: מתנגדי תוכנית ההתנתקות), שהחלו את דרכם כקבוצה מעט מוזרה של כמה חברי כנסת חדשים שתוכנית ההתנתקות לא היתה לרוחם, הופכים בימים אלה, בהנהגתו של השר עוזי לנדאו, לקבוצה, שעל אף הזלזול היחסי בה – קשה להתעלם ממנה. פעולותיהם הראשונות, שכללו החתמה על מסמך הקורא לשרון שלא לבצע את תוכנית ההתנתקות, ולאחר מכן איומים לא מרומזים על כך שראש הממשלה יכול לשכוח מתמיכה במליאת הכנסת – זכו לכיסוי תקשורתי פושר. תוכנית ההתנתקות של שרון - זכתה בכל הכותרות.

 

התנהלותו של ראש הממשלה וסדר היום שהוא יצר במו ידיו, לא הותירו מקום למתנגדים, שהלכו והפכו לקבוצה שולית ומעט נלעגת, שכל מהותה איומים לא ממומשים. מי שהמציא להם את הכינוי "מורדים", אגב, עשה עבודה מצויינת. במילה אחת, הצליח הממציא להפוך כל מתנגד למורד, וכל ספקן למתנגד אישי של אריאל שרון הפופולרי. בגלל מילה אחת, איבדו המתנגדים לתוכנית את הלגיטימיות שלהם למתוח ביקורת, אפילו תהיה זו ביקורת עניינית. ממטיפים בשער, הם הפכו למיליציה של רשעים, שמנסה לתקוע מקלות בגלגלים.

 

רק לא לתקוף את שרון

 

אבל התמונה התהפכה. כעת, משקיבלו המתנגדים משרון את הלגיטימציה לעשות ככל העולה על רוחם כדי לטרפד את תוכנית ההתנתקות במשאל המתפקדים בליכוד, הם כבר לא נחשבים לסהרוריים. מי שלא רצה אותם כנביאי הזעם בפתח, לא יכול להתעלם מהם כמטה פעולה שמתכנן לכבוש את השטח בליכוד.

 

לא מן הנמנע כי ראש הממשלה ואנשיו הסכימו לבסוף למשאל הזה, מתוך אמונה כי המתנגדים, המכונים קיצוניים ומורדים, יכרו בור לעצמם, כאשר יאבדו את השליטה על התנהגותם, הרסן יתשחרר מעל פיהם, והם יתחילו לתקוף בארסיות את אריאל שרון. אלא שזה לא קרה עד כה, וכפי שזה נראה כעת – זה גם לא יקרה.

 

עוזי לנדאו, שהפך למנהיג הבלתי מעורער של המתנגדים, הצליח יחד עם חבריו להוכיח כי במלכודת הצפויה ביותר - הם לא ייפלו. הם הבינו כי אם יש משהו ששרון רוצה, זה שהם יתנהגו כמו שמצפים מהם: באלימות, בבוטות, בארסיות ובחריפות. בקיצור: בפייגליניות. הציפייה היתה שהם יקבלו על עצמם את מוסר הפעולה של אנשי יש"ע ושל הפייגלינים, וייצאו במחול חרבות סוער.

 

אבל 13 המתנגדים (עוזי לנדאו, דוד לוי, נתן שרנסקי, יחיאל חזן, מיכי רצון, נעמי בלומנטל, גילה גמליאל, משה כחלון, מיכאל גורולובסקי, יולי אדלשטיין, איוב קרא, אהוד יתום וגלעד ארדן) השכילו, בינתיים, לעקוף את המכשול הזה. הם התייעצו והחליטו לשמור על כבודו של שרון.

 

לא טוב לפגוע בראש הממשלה, שררה אתמול תמימות דעים בלשכתו של לנדאו בתל אביב, שם נבחר גם ראש המטה, האסטרטג והפרסומאי שיעבדו עימם. עדיף לתקוף את פרס, איש אוסלו. לכן, אחד המסרים שצפוי להוביל את הקמפיין של המתנגדים יהיה: "בחרתם בהתנתקות, קיבלתם פרס". אם זה היה טוב לביבי ב-1996...

 

"התקשורת מתגייסת אוטומטית לשרון"

 

המתנגדים למדו מהר את השיעור החשוב ביותר בתקשורת ישראלית בת ימינו: אם תתקוף את ראש הממשלה, כולם יתקפו אותך בחזרה. הנחת היסוד של לנדאו וחבריו היא כי התקשורת, שהתאהבה בתוכנית ההתנתקות, משמשת כלי בידי שרון. מה שהוא יאמר – העיתונאים יכתבו. מה שהוא לא יעשה וכמה שלא ישרקו לו בוז בוועידת הליכוד – הפרשנים יגידו שזה לטובתו, שהוא מצפצף על כולם, שהוא מתנתק ממרכז הליכוד ומהימין הקיצוני.

 

"אנחנו לא הולכים ראש בראש עם שרון", אומר בכיר במטה המתנגדים, שמאתמול נקרא "מטה הליכוד שלנו". "הגישה היא לא אישית. ראש הממשלה זוכה לכבוד רב אצלנו, אבל התוכנית שלו לא. שרון מוכר אשליה שאם תהיה התנקות, אז יהיה שקט. אבל זה לא נכון. שקט לא יהיה".

 

"אני רואה בימים האחרונים איך מתגייסים אנשי התקשורת אוטומטית לצד התוכנית של שרון", אומר השר לנדאו בתסכול. "תפקיד התקשורת הוא להציג את עמדת שני הצדדים. תפקיד התקשורת הוא לשאול שאלות קשות. קראתי את ראיונות החג של ראש הממשלה, ולא היתה שם אפילו שאלה קשה אחת. הלוואי והיו שואלים אותו את השאלות הקשות שאתם שואלים אותי".

 

נכון, המתנגדים יוצאים לדרך כשהתקשורת לא ממש אוהדת אותם. למרות הנאמר לעיל, הם עדיין נתפסים ברוב המקרים כקיצוניים, ככאלה שמנסים לחבל ביציאה מעזה, במקרה הטוב - ובשלום, במקרה הרע. אבל למרות זאת, להם יש, מלבד מוטיבציה, ביטחון עצמי ואיש אירגון מעולה (לנדאו), את מה שלשרון אין, לפחות כרגע: מסה של אנשים, שייצאו לקלפיות להצביע ביום המשאל.

 

חשוב לציין כי זהו המצב לפי שעה, משום שראש הממשלה יוצא בשבוע הבא לוושינגטון, שנתפס בסביבתו כאירוע מכונן, לא פחות מזה. אנשי שרון מאמינים כי פסטיבל אריק וג'ורג' ימיס את ליבותיהם של המתנגדים לתוכנית בתוך הליכוד, יחזק את אמונתם של התומכים וידרבן אותם לצאת מן הבתים ביום הדין. ולא פחות חשוב מזה: הוא ישכנע סופית את נתניהו כי בחר נכון כשלא התנגד לתוכנית.

 

בימים הקרובים צפויים הקמפיינים השונים לצאת לדרך. בתחילת השבוע הבא, או אפילו מוקדם מזה, יציפו שלטים את עמודי המודעות, שייקראו להתנגד לתוכנית ההתנתקות. אחר כך, לא מן הנמנע כי יצוצו גם כמה שלטים בעד, אבל המתנגדים ואנשי יש"ע יצבעו את הארץ בשלטיהם. לשרון אין האופציה הזאת, וגם אם היתה - לא ברור גם כמה "השלטיאדה" הזאת תעזור באמת.

 

מי שמתנגד, או מתלבט, יכריע בסופו של דבר על פי מה שייראה בטלוויזיה, או על פי השיחות שינהלו איתו הצדדים. וככלות הכל - שלט חוצות, מבהיק ככל שיהיה, לא ישתווה לשיחה אישית מראש הממשלה או אחד מעוזריו. 

 

כדאי לשים לב...

 

לח"כ משה כחלון, סגן יו"ר הכנסת ואחד המקורבים לעוזי לנדאו. כבר לפני שבוע נקבעה לו פגישה ליום חמישי אחר הצהריים עם ראש הממשלה שרון בלשכתו בירושלים. לא מן הנמנע כי שרון יעלה לדיון את תוכנית ההתנתקות.

 

מה חשוב כחלון? לכאורה, לא ממש חשוב. בפועל, מאוד חשוב. מלבד היותו אחד האנשים המקורבים ביותר לעוזי לנדאו, הוא גם אחד האנשים המקושרים ביותר בשטח בליכוד. מצד שני, הוא אדם פרגמטי, שמוכן לשמוע מה יש לראש הממשלה להציע. לכן, ייתכן מאוד שאם שרון ישלוף את הקלף הנכון בשיחה איתו, יהיה לו "מורד" אחד פחות להתעסק איתו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סבסטיאן שיינר
לנדאו. התקשורת לטובתו
צילום: סבסטיאן שיינר
צילום: גיל יוחנן
שרון. לקח את הכותרות
צילום: גיל יוחנן
צילום: איי פי
המתנחלים. "שלטיאדה" ברחבי הארץ
צילום: איי פי
צילום: איי פי
שרון ובוש. הפסטיבל שבדרך?
צילום: איי פי
צילום: אתר הכנסת
כחלון. פגישת מפתח?
צילום: אתר הכנסת
מומלצים