שתף קטע נבחר

עונת מעבר

יום טיול בפער שבין החורף לקיץ - הירוק אומר קר, הדבורים אומרות מתחמם, האור והצל נעים בין לבין. שי גינות עולה להר מירון כדי להיפרד, עד השנה הבאה

בארון הבגדים כבר נמצאים בגדי הקיץ אבל גם בגדי החורף עדיין שם. גם בטבע, בעונת המעבר, מתערבבים ראשוני קוצי הקיץ עם אחרוני פרחי החורף, ועל פסגת הר מירון ירדו השבוע גשם וברד ולמחרת היה חם והלוטם פרח. הגשם הרטיב את הפרחים ונחלים של גרגרי האבקה ניגרו על הכותרות.


הר מירון

 

האוויר היה שטוף וצלול. באופק, בשעת אחר הצהרים, הזהיב הים התיכון והכביש היורד מן ההר ענה לו באפור מכסיף. לא רק פערי מרחק אלא גם הבדלי גובה בין השניים: אלף מאתיים מטרים בקירוב מפרידים בין פסגת הר מירון לפני הים. 


הר מירון

 

עכשיו ההר ירוק. כל עץ והירוק שלו: אלון תולע מלבלב בירוק בהיר, האלון המצוי נותן עומק כהה לתמונה ולבלוב האלה הארץ ישראלית מוסיף גוון אדמדם. מנקודת מבט גבוהה נראים שיפולי ההר כמו פלטה של צייר.


אור וצל
 

שביל הפסגה מקיף את ראש ההר כמו כתר. נוח מאוד ללכת בו, לא רחב ולא צר מדי. אפשר להרגיש את החורש ולחוות את ההליכה בתוכו מבלי להסתבך בסבך. הציפורים משדרות כאן בכל התדרים, ובמקום שהעצים פורחים מזמזמים גם הזבובים והדבורים. על השביל עצמו יוצרים האור והצל פרטיטורה משלהם.


אדמה
 

לאחר הצילום, קרובה אל האדמה, חפנתי אותה בידי להריח. אה, ניחוח חורפי עשיר של אדמת טרה רוסה שלא עובר בצילום. אני מגלגלת לשון ואומרת לאט: טררה ררוסה, 'אדמה אדומה'.


זחל טוואי

 

על ענף אלה ארץ ישראלית צועדת תהלוכה של טוואי. כמו ארבה מחסלים הזחלים את העלים. צריך להיזהר מלהתקרב אליהם מחשש מפגיעתם בעיניים. אני מצמידה את המצלמה לעין לא רק כדי לצלם, אלא גם כדי להישמר.


אדמונית
 

אני נפרדת מההר, מהאביב החורפי ומהפרחים האחרונים של אדמונית החורש, אחד היהלומים שבכתר. עד השנה הבאה.

 

שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. ספרה החדש,'נופי נפש', יצא לאור לאחרונה. לאתר הבית שלה לחצו כאן .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
תערובת פירות ופרחים. אביב על האדמה
צילום: שי גינות
מומלצים