איך חוקרים ילד שנאנס?

"אמרת שאמא הרביצה לך עם הדבר הארוך. למה אתה מתכוון"? זו אחת השאלות שמופיעות במדריך החדש של משרד הרווחה לחקירת ילדים נפגעי התעללות. התורה שבעל פה לחקירת ילדים ונוער, המעורבים בעבירות מין כנפגעים, עדים וחשודים, או בעבירות אלימות, הזנחה והתעללות וכן ילדים מתחת לגיל 12 שהיו עדים להריגה, נסיון לרצח או רצח הועלתה על הכתב על ידי חוקרי היחידה הארצית לחקירות ילדים, והוצגה אתמול (ה') בכנס השנתי של היחידה בבית החולים "וולפסון" בחולון.

"החידוש המרכזי של הכנס", הסבירה מנהלת היחידה, ד"ר דבורה הורוביץ, "הוא התורה שפיתחנו על סמך הנסיון המצטבר שלנו, לגבי הדרך הנכונה לחקור ילדים, השיקולים שמנחים אותנו בחקירה, מתי מחליטים לאסור על ילד להעיד, באילו מקרים מתירים זאת, וכיצד מעריכים את מהימנות העדות שמסר. אספנו את כל הידע שצברנו בשנים האחרונות ועיגנו אותו בכתובים, בצורה שבה כל אחד יוכל ללמוד אותו, וכך הידע יונחל גם לדורות הבאים".

הספר שהוצג בכנס, "מבעד לעדשה – חקירת ילדים נפגעי התעללות" בהוצאת צ'ריקובר ומשרד הרווחה, אמור להוות את התנ"ך של תחום חקירות הילדים בישראל. לצד מידע תיאורטי רב, מכיל הקובץ צרור עצות מעשיות שינחו את חוקר הילדים.

"התפקיד שלי", אמור החוקר להסביר לילד הצעיר שמולו, "הוא לדבר עם ילדים על כל מיני דברים שקורים להם". תסריט השיחה, שהוא מובנה מראש אבל גמיש ונתון לשינויים, כולל תשע פניות שונות אל הילד הנחקר, בצורה של שאלות פתוחות, כמו: "האם מישהו עשה משהו לא בסדר לגוף שלך?" ו"האם האיש נגע בך בעוד מקומות בגוף"?

כדי שילד נפגע עבירה יעיד בבית המשפט נדרשת הסכמתם של חוקרי הנוער במשרד הרווחה. בשנים האחרונות הותר רק למספר נמוך יחסית של ילדים שנחקרו להעיד. כך, למשל, ב-2002 העידו 488 ילדים (28.6% מכלל הנפגעים בעבירות מין) וב-2001 העידו 428 ילדים (28% מכלל הנפגעים).

במקרים של ילדים שהוריהם תקפו אותם באלימות (לא  כולל תקיפות מיניות) כמעט ולא מתירים לילד להעיד – משום שאין לו אפשרות על פי החוק להעיד שלא בנוכחות הורה.

בכנס הוצג מחקר ראשוני שערכה רכזת חקירות הילדים של היחידה בחיפה והצפון, רונית צור, שמצאה כי ילדים בעלי מאפייני אישיות הישרדותיים, עצמאיים וחזקים, שהעידו בפני השופט, חשו לאחר מכן שהעדות תרמה לתחושת הצדק והנקם על העוול שנגרם להם.