שתף קטע נבחר

נחל גרר: הנה באה הרכבת

הבשורות הטובות הן שתהיה רכבת לנתיבות. הבשורות הפחות טובות הן שהנתיב שלה שונה כך שהיא תפריע לטבע ולמטיילים באיזור. גילי סופר ראה כבשים, נזהר מנחשים ורדף אחרי שרקרקים

מצוקי הלס הנישאים של נחל גרר נעלמים מן העין במרחבי החיטה הצהובים. כאשר הולכים בתוך הקניון העמוק תמונת הנוף היא אחרת לגמרי, וממש אפשר לשכוח שבעצם רובו של האיזור אינו מצוקי כלל ועיקר.

 

הרבה ציפורים יש פה, שרות, מצייצות וקוראות, וגם אחת יפה יפה ששורקת. אותה ציפור שנקראת באנגלית 'אוכל דבורים אירופי', עונה בעברית לשם שרקרק. והיה אם יאושרו התוכניות של רכבת ישראל המונחות כעת על שולחנה של הות"ל (ועדה לתשתיות לאומיות), שריקת השרקרקים תתחלף בשריקת הקטרים. 

 

הבשורות הטובות הן שתהיה רכבת לנתיבות. הבשורות הפחות טובות הן שרכבת ישראל החליטה לשנות את הנתיב המאושר (תמ"א 23, תמ"מ 14/4, אם זה חשוב למישהו) למסילה המתוכננת בין אשקלון לבין באר שבע, ולהעביר את המסילה מזרחית לכביש 25. הנתיב אולי יותר טוב לנהגי הקטרים, אך פחות טוב לטבע, לנוף, ולמטיילים באיזור נחל גרר. ספק רב גם עד כמה טוב הדבר לתושבי נתיבות: בנתיב החדש תמוקם תחנת הרכבת מחוץ לעיירה (בכלל, תמוהה הנטייה של רכבת ישראל למקם את התחנות מחוץ לערים).

 

כדאי לשים לב לדרך. אם מגיעים מכיוון צומת יד מרדכי, אחרי צומת גבים ממשיך הכביש בירידה ואחר כך בעלייה. רואים את העמק היפה מימין הדרך? עוד מעט לא תראו אותו. הרכבת מיועדת לטוס כאן ב-160 קילומטר לשעה (טיסה מבורכת בפני עצמה). מאחר שהרכבת לא רוצה לעלות ולרדת אלא להמשיך באותו מפלס, מתוכננת להיבנות כאן סוללת עפר בגובה של 15 מטר. החברה להגנת הטבע דורשת לבנות במקומו ויה-דוקט, מסביר רכז שימור סביבה וטבע של החברה בדרום, שי טחנאי. השם ויה-דוקט (כמו אקווה-דוקט, רק עם דרך למעלה, לא עם מים), מעיד על כך שזו לא ממש קונספציה חדשה.

 

ים השיבולים

 

נחל גרר הוא הגדול שביובלי נחל הבשור. ראשיתו ליד קיבוץ להב, הוא עובר בגבולה הדרומי של רהט, ומשם מערבה למרגלות חורבת מארבים ותל שרע המזוהה עם צקלג המקראית. חמישים מעיינות נובעים בחלקו התיכון של הנחל הזורם צפונית למושבים ברוש תדהר ותאשור (יחדיו), ומשם מתחת לכביש 25 עד לפארק נחל גרר שלמרגלות תל הרור.

 

צפיפות הישובים הקדומים בגדות הנחל הייתה גדולה מאוד. לאורכו נמצאו עדויות לישובים מתקופת האבן הקדומה (בעיקר מהתקופה הכלכוליתית) ולאורך כל ההיסטוריה:בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל, בתקופה הפרסית, ההלניסטית והביזנטית. וגם בתקופה שנהוג לקרוא לה אצלנו 'תקופת האבות':. "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם. וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו".

 

המרחבים בהם מתחתר הנחל ירוקים בחורף, ומספרים כי פריחת הכלניות כאן עולה אפילו על זו שבבארי. עכשיו כבר צהוב פה. קציר. גלים גלים מכה הרוח בים השיבולים שמסביב, ואפשר לשמוע אותו עובר בקמה, אם אין איזה טרקטור שמטרטר או קומביין שמקצר קרוב מדי.

 

במבט ראשון אפשר לחשוב שרועה הצאן הוא אחד מרועי אברהם או יצחק, או שמא איזה מניאק מרועי אבימלך מלך גרר. צקלון על כתפו, מקל בידו, ואחריו משתרך באטיות עדר עזים. הרועה נע ונד, ולרגע נדמה כי האיש יצא לשוח בשדה עם אלוהיו. במבט שני אפשר לראות שהוא מצמיד את ידו אל ראשו בצורה מוזרה: אכן כן, הוא עסוק בשיחה בטלפון הנייד. בטח מדבר עם הבוס.

 

בחלק מן השדות שנקצרו עדיין שורות שורות של קש, מה שנקרא בעברית יפה 'גבבה'. לפעולה החקלאית המרהיבה של גלגלי השיניים האלכסוניים שמיישרים את שורות הקש, קוראים 'לגבב'. הרי לכם מקום טבעי לאמן את הילדים בריצת משוכות. מי שיש לו ילדים גדולים וגיבורים, יכול גם להזכיר להם את המימרה 'נחש מתחת לקש' בכדי שייקפצו גבוה. צחוק צחוק, אבל יש נחשים. וזו ההזדמנות להזכיר - נעליים גבוהות, מכנסיים ארוכים, לשים לב לאן שולחים את הידיים והרגליים, ובעיקר: לא להתעסק איתם.

 

החבר'ה של מוחמד

 

פארק נחל גרר הוא מתחם קק"לי מטופח למדי. אתר האינטרנט של הקרן הקיימת לישראל יודע לספר כי זהו חניון נופש פעיל עם "מתקני משחק מעץ, מתקני גריל, שולחנות וברזיות, ואתרים ארכיאולוגיים". הכוונה בממצאים הארכיאולוגיים היא בעיקר לתל הרור. תל הרור (תל אבו הורירה) הוא התל הגדול ביותר בנגב הצפוני, והוא מזוהה עם גרר המקראית. ממצאים ארכיאולגיים לא תראו בו, אבל נוף יש גם יש, וגם חפירות הגנה של הצבא הטורקי ובית קברות בדואי גדול. בולט בעיקר מבנה קבר שייח' אבו הורירה, שהיה מהחבר'ה של מוחמד, הצחאבה. 

 

אבו הורירה נקבר במדינה, ועל פי המסורת המוסלמית הועלו עצמותיו ארצה. יש לו גם בית קבר נוסף, ביבנה, במקום שזכה לשם הרשמי 'קבר רבן גמליאל', למרות היותו מבנה ממלוכי. לקבר השייח' בתל הרור עולים הבדואים לבקש בקשות מן הצדיק, וגם שוחטים איזה כבש מדי פעם. הגראפטי על במת הקבר עצמו אומר, 'יא אנשים, חזקו את אלוהים'. המבנה, על כל פנים, מתפורר, ואולי עדיף היה לכתוב 'יא אנשים, חזקו את המבנה'.

 

בכניסה לפארק נחל גרר אפשר למצוא סימון שבילים כחול המוביל דרך תל הרור עד לפארק שרשרת הסמוך (כ-3 קילומטר). החלק היפה באמת נמצא לאו דווקא על השביל המסומן. ממשיכים מערבה לאורך ערוץ הנחל אל הקניון מעליו עלול לעבור גשר הרכבת. עיקר הנזק, אומר טחנאי, יהיה בגלל העבודות. עצם מעבר הרכבת יהווה הפרעה לא רק לבעלי החיים אלא גם למטיילים ולנוף. "אנשים לא יוצאים לטייל בטבע על מנת להיתקל בכבישים ורכבות".

 

השואו של השרקרק

 

כבר אין כאן מים עכשיו, רק אשלים וצמחיית נחלים עשירה בציפורי שיר, ויונתי שלי בחגווי הסלע. אם נתקלתם בעורב כחול, זהו הכחל. בצוקי הלס כוכים כוכים של קני ציפרים, יונים וצוצלות, וגם השרקרקים הנ"ל המרחפים מעל הצוקים. שורקים, טופחים בכנפיהם המשולשות, מצמידים את הכנפיים לגוף וצוללים, או לחליפין פורשים את כנפיהם ומסתחררים במעגלים אנכיים: חושפים שלל צבעי ירוק, כחול, צהוב, כשהם מפנים את גחונם וצבעי חום-צהוב ערמוניים כאשר הם בגבם. זה לא שואו, הם צדים חרקים.

 

למרות שזה עניין של טעם, זו אחת מהיפות שבציפורי הארץ. שעתיים רדפתי אחריהם על מנת להשיג צילום אחד טוב של שרקרק מצוי, שישכנע לנסוע למצוקי נחל גרר לפני שהנה באה הרכבת. כמאמר השיר: "ראיתי ציפור רבת יופי, הציפור ראתה אותי", וגם טרחה לברוח. שלוש דקות של חיפוש באינטרנט העלו מן הרשת תמונה של הציפור היפה. שווה לראות אותו בטבע, כל עוד הוא שם. 

 

איך מגיעים: בצומת יד מרדכי פונים שמאלה לכביש 34. עוברים את נתיבות, את צומת הגדי ואת הכניסה לשיבולים. הפארק נמצא מימין לדרך, מול הכניסה למושב תדהר. פחות משעת נסיעה מתל אביב. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מקטרים. פה יעבור גשר הרכבת
צילום: גילי סופר
מגבבים. ריצת משוכות-קש
צילום: גילי סופר
מתחגווים. יונת סלעים בקינה
צילום: גילי סופר
מומלצים