עיריות הרצליה ורמת השרון, בשיתוף עם הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, הגישו בסוף השבוע עתירה לבג"ץ בדרישה להורות על ביטול הוראה המחייבת ועדות מקומיות לאפשר הקמת אנטנות סלולריות, מבלי שיהיה להן שיקול דעת בנושא, ובלי לאפשר את שיתוף ויידוע הציבור בהליכי הקמת האנטנות. אתמול (יום א') קבע בג"ץ כי העתירה תידון עוד לפני פגרת בתי המשפט, המתחילה ביולי.
העותרות דרשו כי במקרים של הקמת אנטנות ליד אוכלוסייה רגישה להשפעות קרינה, כגון בקרבת גני ילדים, בתי ספר, מעונות לקשישים ובתי חולים, יש
לאפשר לרשויות המקומיות לדרוש נקיטת אמצעי זהירות מונעת, כולל הרחקת האנטנות.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין רענן הר-זהב, ליאור כץ וזאב זייטמן, נטען כי תוכנית המתאר הארצית לאנטנות (תמ"א 36), מאפשרת הקמת אנטנות בכל נקודה ואתר בישראל, מבלי ליידע את הציבור, מבלי לשתפו בהליך קבלת ההחלטות, מבלי לתת לתושבים זכויות אלמנטריות של התנגדות, ותוך כבילת שיקול דעת נציגי הציבור – שהם חברי הועדה המקומית, אשר נוטרלו מיכולת השפעה בנושא.
עוד נטען כי אישורי הקרינה לאנטנות, קביעת תקני הבטיחות הכוללים, הפיקוח השוטף וכו' – כל אלה רוכזו בידי גורם יחיד – הממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה – וכי גורם זה פועל בחוסר סמכות ולא הוסמך בחוק לפעול בנושא.
לטענת העותרות, הממונה מחוייב להתייעץ עם גוף מקצועי המורכב מנציגי משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה, אך גוף זה התפרק והפסיק לפעול לפני כ-10 שנים, וכך קורה שההחלטות מתקבלות על ידי גורם יחיד, מבלי שיוסמך לכך בחוק, ומבלי שיקבל ייעוץ הנדרש על פי חוק.
לעתירה צורפה חוות-דעת מומחה, ד"ר זמיר שליטא, העוסק בתחום נזקי הקרינה. בחוות הדעת הוסבר שתקן הקרינה שאומץ בישראל אינו מבטיח הגנה מלאה מפני השפעותיה השונות של הקרינה, וכי יש בסיס של ממש לחששות הציבור.
