שתף קטע נבחר

שינוי במדרון

אם תתמיד שינוי בהידרדרותה שמאלה, היא תשוב למעמד שהיה לה בהתמודדותה הראשונה, ועם העלאת אחוז החסימה, היא תישאר מחוץ לכנסת

הצלחת שינוי בבחירות לכנסת ה-16 נבעה בעיקר מכעסו של הציבור על הכניעה לסחטנות החרדית המופלגת. נמאס לרבים להשלים עם המימון הנדיב של רבבות משפחות חרדיות בצורות שונות, מה שאיפשר להן חיי בטלה. נמאס הסידור של קצבאות הילדים אשר איפשרו לשני מיעוטים זרים ומתנכרים (הערבים המוסלמים לצד היהודים החרדים) להגדיל את משפחותיהם עד כדי הכפלת הגודל הממוצע לעומת מה שהיה לפני 50 שנה. נמאסו העיוותים הנוראים בענייני אישוּת אשר מנעו נישואים מכוהנים וגרושות, מעולים חדשים בעלי ייחוס "מפוקפק" ומ"ממזרים". לכן גדלה מאוד התמיכה במפלגה היחידה שהציבה במפורש את המאבק לשינוי המצב הזה בראש יעדיה.

 

מקור תמיכה נוסף, קטן יותר, נמצא לשינוי בקרב חלק מבוחרי העבודה, שהבינו סוף סוף את עומק האסון שהסכמי אוסלו המיט על ישראל. הם תפסו כי הסכמים אלה היו כרוכים בוויתורים מרחיקי-לכת לפלסטינים, תמורת אצבע משולשת, וראו בהצבעה בעד שינוי אפשרות לבטא כעס על דרכם של רבין-פרס-ביילין מבלי לעבור למחנה היריב. למזלה של שינוי, בוחרים אלה לא ידעו כי גם היא נגועה במידה רבה מאוד של "שיגעון אוסלו".

 

שינוי הצטרפה לממשלה על יסוד הסכם קואליציוני, שקבע כי מכל תביעותיה תמומש חלקית תביעה אחת: בתוך 9 חודשים תיערך רפורמה בחוקי המעמד האישי, בלי להכיר בחופש הבחירה הכללי בין נישואים דתיים ואזרחיים, ותיווצר מסגרת נישואים חדשה לפסולי-החיתון למיניהם. וגם זה היה הישג מפוקפק מלכתחילה. כל בר-דעת הבין שמה שנדחה ל-9 חודשים ספק אם יוגשם אי-פעם.

 

בינתיים עברו 15 חודשים ודבר לא קרה בהקשר הזה. במקום ללחוץ על שותפי הקואליציה לעמוד בהתחייבותם, העדיפו בכירי שינוי בראשות לפיד להשקיע את מרצם הממשלתי בכיוון "יוני" מובהק. הם השמיעו את האיום לפרוש מן הממשלה אך ורק כדי לחזק את התביעה לסגת בהקדם מרצועת עזה.

 

עתה הגדיל לפיד לעשות. הוא אימץ את עמדת השמאל הקיצוני לפתוח במו"מ עם הרשות הפלסטינית גם לפני שזו תפסיק את הטרור הרצחני שלה נגד תושבי ישראל וחייליה. לכאורה הוא נצמד למה שמכונה "מפת הדרכים", אך בכך הוא מטעה את הציבור. ביוזמה האמריקנית הנושאת שם זה נקבע במפורש כי כל מו"מ בינינו ובין הרשות הפלסטינית ייפתח רק לאחר שזו תפעל בנחרצות וביעילות נגד הטרור ותצמצמו במידה ניכרת.

 

לפיד מוכן אפוא לוותר על עיקרון חשוב, שגם ארה"ב הבינה כי יש לעמוד עליו. הרי ברור בעליל מה יקרה אם נפתח במו"מ תחת אש ונרצה להגיב על מעשי טרור או, חס וחלילה, לקבוע את עוצמת האש הנורית לשני העברים.

 

מיד יקפצו "צדיקי" העולם באירופה, בישראל ואולי אף בארה"ב ויאשימו אותנו בחבלה במו"מ. ואם יהיו פגיעות חמורות באזרחים ישראלים ניתבע להיכנע לדרישות הפלסטיניות, שנשארו כשהיו. עובדה, בנאומו ב"יום הנכּבּה" (15.5) לפני שבועיים, קבע ערפאת כי אין להתפשר על זכותם של כל פליטי 1948 לחזור לבתיהם ולאדמותיהם מפּנים ל"קו הירוק".

 

לא למען עמדה שמאלית קיצונית כזאת העניקו מאות אלפי בוחרי מרכז מנדט כה מרשים לשינוי. אם היא תתמיד בהידרדרותה שמאלה, היא תשוב למעמד שהיה לה בהתמודדותה הראשונה: פחות מ-2% מקולות הבוחרים. עם העלאת אחוז החסימה, היא תישאר מחוץ לכנסת.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עמית שאבי
השר לפיד. זה לא המנדט שלו
צילום: עמית שאבי
מומלצים