פיאט פנדה - פולניה עם מבטא איטלקי

"כל זמן שיש להן ארבעה גלגלים וגג, הן נוחות יותר מאופנוע". זה היה המוטו המפורסם של דנטה גיאקוזה, מהנדס איטלקי אגדי, אחראי עיקרי לשלל מכוניות קטנות ומפורסמות של פיאט באמצע המאה. כי במרבית העולם המערבי, אם אמרת פיאט, התכוונת בעיקר למכוניות עירוניות קטנות, זולות ופשוטות יחסית, שנראו כאילו הרעיון שעמד בבסיסן היה תחרות שוות כוחות בעדרי קטנועים בסמטאות רומא.

ובאותו עניין בדיוק כדאי לזכור, כי ההתמחות האיטלקית בקטנות, הייתה למעשה נגזרת של מדינה ענייה בממון, אך עשירה באהבת הגה. רק מעטים זוכרים היום כי עוד באמצע שנות ה-30, הרבה לפני החיפושית, הציגו פיאט וגיאקוזה את "מכונית העם" האמיתית ולבטח הראשונה - ה-500 המוכרת לנו גם כ"טופולינו", עכבר קטן באיטלקית. ואחר כך ה-600 והנובה 500 הננסית, שהפכה אגדה ועדיין נראית בערי איטליה.

וכל אלה, שכאמור נראות לא מעט ברחובות ערים איטלקיות, מזכירות שפיאט הייתה מאוהבת מאז ומתמיד במידת "מיני". עוד לפני שהיפנים גילו את המיקרו, והרבה לפני שהשם מיני היה מוכר בבריטניה, נעו על כבישי ארץ המגף קופסאות פח זולות ועשירות בקסם. כאלה שהסיעו את כולם, ללא הבדל דת, מין ואפילו מצב כלכלי. 

על רקע זה ברור שלא קל היה לפיאט לתכנן מחליפה לפנדה הוותיקה. כי בסופו של יום, כמה זולה יכולה להיות מכונית שמצוידת בתיבה חצי אוטומטית-רובוטית, עם מזגן, הגה כוח, ABS, זוג כריות אוויר, מחשב דרך ואבזור חשמלי מקובל? יכולה, בכל זאת. כי קלף הפתיחה החשוב ביותר של הפנדה החדשה אצלנו הוא ללא ספק תג המחיר. עם 80,000 שקלים (75,000 שקלים לגרסה הידנית), מדובר באחת המכוניות הזולות בארץ.

למזלו של היבואן, אנשי פיאט לא התכוונו כאן לייצר פצפונת-זעירה-אך-יקרה בסגנון המקובל לאחרונה אצל יצרני רכב שונים. האיטלקים, די במפתיע יש לומר, לא נפלו למלכודת המיקרו-וואן, וניסו לחדד בעיקר את הצד השימושי-זול, חמש דלתות ואופנתי בכל זאת.

ולכן, למרות שהיא קצרה (354 ס"מ) וגבוהה (154 ס"מ), הפנדה אינה מראית כמו סוזוקי וואגון למשל. היא אמנם לא מציעה כיום קווים ייחודיים כמו בדגם היוצא, אבל מצליחה למשוך תשומת לב עם מראה קובייתי בעל קו שמשות צד מקורי, שמושך סקרנים אפילו אצלנו. ואם זה לא מספיק, צייד היבואן את מכונית ההדגמה בחבילת תוספות בשווי 5,000 שקל הכוללת גג זכוכית כפול עם חלק קדמי נפתח חשמלית, גגון, פנסי ערפל, חישוקים קלים וצמיגי 165/65-14.

אלא שתא הנוסעים מגלה את כוחה האמיתי של המכונית. ראשית מתגלה מרחב פנים מרשים, למרות בסיס גלגלים ננסי ואורך מינימלי. ממד הגובה מאפשר דחיסת ארבעה מבוגרים, כולל תא מטען מכובד ושימושי. חבל רק שהמושב האחורי הנע על מסילה שפגשנו באיטליה, לא נמצא כאן. מאחור בולט היעדרן של משענות ראש, ותופסני חגורות הבטיחות לא נוחים.

הצטערנו גם לגלות כי בניגוד לעבר, ולמעט הצבת בורר הילוכים גבוה על הקונסולה, סביבת הנהג בפנדה לא מציעה פתרונות מקוריים. היא נראית אמנם לא רע, אבל ללא בקרת אקלים ומערכת שמע, נראה החלק המרכזי פשוט ו"פלסטי" מדי. רמת האיכות והאבזור לעומת זאת מלמדים כי בתחומים אלה לא נעשה כל ניסיון לחסוך.

הנדסת האנוש הבסיסית טובה אמנם, אך צג המידע עמוס מדי, איטי ומבלבל לתפעול. כך גם מיקום מתגים משניים וחיווי מצב התיבה האוטומטית. המושבים מאחור סבירים, אך הקדמיים צרים מדי, חסרי תמיכה בחלקם התחתון ונעדרים כיוון גובה בגרסה המקומית. בעלי מידות נעליים גדולות יפגשו לעיתים קרובות מדי במנוף פתיחת מכסה המנוע לצד מדרס רגל שמאל.

התיבה החצי-אוטומטית-רובוטית מאפשרת לשמחתנו שליטה מלאה במצב ידני, ומתפקדת טוב ממרבית בנות מינה גם במצב האוטומטי. אולם באופן כמעט צפוי אין כאן את הזרימה והפעולה המעודנת של אוטומטית רגילה. העדר ה"זחילה המובנית" של תיבה אוטומטית "נורמלית" אומר שבמהירות נמוכה לוקח למצמד זמן רב מדי להשתלב, וכי החלפת הילוך במצערת מלאה מביאה לנדנוד מיותר של הנוסעים. מיכל הדלק, למרות 35 ליטרים אך בזכות צריכה של לפחות 14 ק"מ לליטר, מאפשר טווח נסיעה מרשים.

נוחות? קשה למצוא כזו במכוניות עם בסיס גלגלים קצר ומשקל קל. ואכן, למרות כיול מתלים רך שנראה בתחילה כפתרון טוב, הפנדה מתקשה להתמודד עם שיבושים עירוניים, יתכן גם שכתוצאה מצמיגים גדולים ורחבים מהתקניים. אותה רכות אומרת גם כי ריסון תנודות המרכב אינו מבריק, וגורם לחוסר נוחות מסוים מחוץ לעיר.

בכל זאת, הפנדה מצליחה להסתדר היטב גם עם נסיעות ארוכות יותר ומהירות גבוהה יחסית. היא מציגה כאן התנהגות שקולה ובוגרת יחסית למידותיה, ואינה מענישה נהג או נוסעים בתחושה קלסטרופובית ולא יציבה האופיינית לקטנות. רק אפשר בבקשה להציע אותה גם עם הגה נורמלי, ולוותר על החשמלי המודרני, עם מצב "עירוני" סופר-רך אך ללא כל קשר לנהג ועם פעולה שרחוקה מלהיות מדויקת?

היא אמנם אינה מיוחדת כמו קודמתה, אך לא דורשת ויתורים מפליגים בנוחות או בשימושיות, מרווחת מספיק כדי לשמש מכונית ראשונה לזוג צעיר, מצוידת היטב ומציעה תמורה טובה. ולכן, כל שנותר לראות הוא כיצד יגיב הצרכן לפער של 10,000 שקל "בלבד" בינה לבין הסופר-מיני הקרובה במחיר - פיאט פונטו עם אותו מנוע ותיבה.

כי מבחינתנו לפחות, ולמרות היעדר מסוים של יצירתיות נדרשת, ברור כי פיאט לא שכחו כיצד לייצר מכונית קטנה וזולה. ובהיבט הרחב יותר, יתכן וזו תהיה המכונית הראשונה לשקם את הריסות הקונצרן הענק. בפרספקטיבה שלנו, זו הצרה בהרבה, מדובר במבחן האולטימטיבי למכוניות המיני בארץ. הצלחה צפויה תביא ודאי מתחרים נוספים. אם גם היא תיכשל, נראה שאפשר יהיה להוריד את המסך על הקטגוריה הזו.