סאב 6: נמצאים בטופ

צמד האחים אוהד וגולן אהרוני, מההרכבים המדוברים ביותר בשנתיים האחרונות בסצינת הטראנס הישראלית, פורצים עם אלבום בכורה ששם אותם בחברה טובה עם אמנים כמו אינפקטד, אסטרל ופסייסקס – ישר בטופ.

יצא לי לשמוע את האחים אהרוני מנוגנים באינספור מסיבות, על-ידי עשרות תקליטנים. אצל כולם, בלי יוצא מן הכלל, התוצאה זהה – הקטעים של סאב 6, שמשלבים קטעים ווקאליים, דאב, רגאיי, טראנס, האוס וקלאב, עובדים על כל רחבה, בכל סיטואציה, בבוקר או בלילה. הסגנון הייחודי של סאב 6 הקנה להם מעמד של כבוד בקהילת הטראנס המקומית, והשניים צוברים תאוצה גם באירופה.

האלבום, Who Needs Love Songs, יוצא כשהציפיה כבר בשיאה. אוהד וגולן אהרוני כבר שיחררו לא מעט קטעים, רובם הפכו לקלאסיקות מיד ועברו רמיקסים (Ra-He'ya המצוין). לא מעט אמנים ביקשו וקיבלו רמיקסים מאהרוני. גם בתחום שיתופי הפעולה לא נפקד מקומם – הצמד שיתף פעולה עם חוג'ה בוי, פיקסל והחשוב מכל, עם הבריטית מישל אדמסון, שהפכה לבת-בית בישראל, ועבדה בעבר עם אמנים כמו שפונגל, אינפקטד ו-ויולט ויז'ן.

האחים אהרוני מציגים ערב-רב של סגנונות מוזיקליים. בין השאר משלבים השניים את אהבתם לדאב ורגאיי (שילוב שניכר בכמה מהרליסים הראשונים שלהם, כמו Teder Beseder), קלאב ופרוגרסיב. יש כאלה שינסו לסווג אותם כפול-און. אחרים יזרקו לחלל האוויר פסיכדלי. כולם צודקים. כבר כשסאב-6 הוציאו את הקטע הראשון שלהם היה ברור שהסגנון שלהם חסר הגדרה מחד, ועוטף בתוכו שלל הגדרות מאידך. אולי הדרך הטובה לגדר סגנון כה ייחודי הוא במילה השמורה בדרך כלל לג'אז או מטאל – פיוז'ן. היתוך היחיד במינו, שמשלב עבודת סאונד מרהיבה, ועובד לכדי אלבום שלם.

אז מי צריך שירי אהבה?

האלבום של סאב 6 הוא בהחלט טעם נרכש ולוקח זמן להתאהב בו. צמד הסאבים מרפרף בקלילות על גלי הפול-און בקטעים הראשונים, אך כהרף עין הם עוברים לדאון-ביט, עם קטעי שירה של אדמסון. המעבר ל-7th Son כל-כך נקי וחלק, שכמעט ולא שמים לב שהקצב נפל פה מה-140 פלוס שמכתיב באופן כללי את האלבום. כן משתף בשיר הזה זמר רגאיי ישראלי, ג'ה-נתן, שנותן טאץ' רגאמאפיני שיגרום לכם לשכוח משון פול (המעצבן).

משם הסאבים ממשיכים אל Wet, שגם הוא ממשיך את הסלו-ביט, אם כי הוא קצת יותר קצבי מקודמו. עבודת הסאונד הנקייה של האלבום מודגשת במיוחד בקטעים המהירים יותר, כמו The Droid Who Saved Da Queen, שם השילוב המקורי בין מקצבים לסמפלים עושה את העבודה בצורה הכי מדויקת באלבום.

הקטע החותם באלבום, המיקס הטראנסואידי ל-El Novasion, מעניק תחושה קלילה ואפ-ליפטינג לסיום ההפגזה. אגב, הקטע המקורי הספיק לחרוך רחבות ברחבי העולם בשנה-שנתיים האחרונות, ונחשב בעיני רבים לאחד מהקטעים הטובים של הצמד (אגב, האחים אהרוני טוענים שהם לא ממש מבינים למה).

לסיום, מציעים השניים וידיאו קליפ קצרצר לשיר שהקליטו יחד עם מישל אדמסון, Ra-He'ya, אך דווקא פה נופלים השניים. הקליפ קצר מדי, בלתי ברור, ולמרות שהוא מנסה ללכת לפי התימה הכללית של עטיפת האלבום (נקודות הפולקה-דוט), הוא מאכזב ולא מספק.