תרופות? רק בבית מרקחת

לפני שנים אחדות גיליתי, כי תאריך התפוגה של תרופה שרכשתי דקות ספורות לפני כן בבית מרקחת של רשת ארצית גדולה, חלף עבר לו. מייד חזרתי על עקבותי. הרוקח שקיבל ממני חזרה את התרופה – החוויר. מכירת תרופה אחרי תאריך התפוגה שלה היא מסיוטי כל רוקח. אך אם יאושרו תקנות הרוקחים, כך שיאפשרו, החל מ-2005, למכור תרופות גם בסופרמרקטים, בחנויות נוחות בתחנות דלק, שלא לדבר על הלהיט החדש – חנויות לממכר ספרים ודיסקים – הסיוט הזה עלול ליהפך לדבר יום ביומו אצלנו.

תרופות אינן עוד מצרך. לא זו בלבד שפעולתן על כל אדם עלולה להיות שונה; עקב טעות – נוראה – הרווחת במקומותינו, רבים סבורים כי תרופה כגון אקמול (שאינה אלא שם מסחרי לתכשיר המכיל פרצטאמול במינונים כאלה ואחרים), אינה מסוכנת. כדאי לדעת, שצריכה מופרזת שלה עלולה לגרום לפגיעה בכבד. שלא לדבר על משככי כאבים ומורידי חום, כגון אספירין (על שמותיו המסחריים השונים), שלשימוש לא מבוקר בהן ובלא הדרכת איש מקצוע עלולות להיות שורת השפעות שליליות – מכיבי קיבה ועד פגיעה בכליות.

במצב הקיים היום אמנם אין פיקוח מוחלט על שימוש בתרופות הנמכרות, גם בבתי מרקחת, בלא מרשם רופא. אך בהחלט ישנה סבירות שהרוקח השכונתי יעיר את תשומת לבו של הצרכן אם יבחין בצריכה מוגברת או ברכישה לא סבירה של תרופות כאלו. ברגע שאפשר יהיה לרכוש תרופות בבתי מסחר שאינם בתי מרקחת, יאבד גם שמץ הפיקוח הזה.

ח"כ שאול יהלום, יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, היה מודע לסכנות שבשינוי המוצע, ואמר, כי בכל נקודת מכירה שאינה בית מרקחת יוסמך אדם לאחראי – והוא יישא באחריות פלילית או אחרת במקרה של הפרת התקנות. יפה מאוד, אבל כל החוכמה היא לא להגיע למצב של כתבי אישום פליליים ותביעות נזיקין אזרחיות.

כי מה יועיל כתב אישום נגד האחראי למי שפיתח כיבים במערכת העיכול עקב שימוש לא מבוקר באספירין? ובמישור הנזיקי, טוב יעשה ח"כ יהלום אם יעיין בתיקים של תביעות בגין רשלנות רפואית וייפגש עם התובעים. יש להניח שזה יצנן מעט את התלהבותו.

ומניין נובעת בעצם ההתלהבות הזאת לשנות סדרי עולם בכל האמור בממכר תרופות?

כמעט מובן מאליו, אצלנו רוצים להיות "כמו באמריקה". מעבר לחוויה העיראקית, נראה לי שיש עוד כמה דברים בהוויה האמריקאית שלא היינו רוצים לראות כאן. ובכלל, למה כל מה שיש שם אמור להיות טוב כאן?

ישנו – כמובן – גם הנימוק של הגברת התחרות והוזלת המחירים, שלדעת מציעי התיקון יהיו התוצאה הישירה מהעובדה שניתן יהיה לקנות תרופות כמעט בכל קרן רחוב.

ראשית, לא בטוח שזה יוזיל את המחירים. שנית, אם באמת רוצים להוזיל, יש לכך פתרון, הרבה יותר יעיל וכמעט נטול סכנות: להכניס את מחירי התרופות לפיקוח. כן, פיקוח על המחירים אינו מלה גסה, ואם הכוונה היא להפחית את מחיריהם של מצרכים כה נחוצים כמו תרופות שלא במרשם רופא, יתכבדו נא פרנסי התחום, יעשו מה שמכונה באמריקאית "איזון אינטרסים", יחליטו מה חשוב ממה, ויקבלו החלטה עניינית.

ורגע לפני שאבירי השולחן הסגלגל הקפיטליסטי מזנקים בכעס, נזכיר להם שוועדת פיין בבנק ישראל ממליצה בחום להחזיר את עמלות הבנקים לפיקוח. ואם את קודש הקודשים הזה, כיסם של הבנקים, שבדרך כלל יכולים להזיק רק למצבם הכלכלי של לקוחותיהם, כבר חושפים לדברי כפירה מעין אלו, האם כה מופרך לדרוש שמחיריהם של מוצרים בעלי פוטנציאל סיכון גופני – כמו תרופות – יוכנסו לפיקוח?

בהשתחוות הכמעט בלתי-מבוקרת לאליל התחרות החופשית עלולים להירמס ערכי יסוד, כגון ההגנה על שלמות גופם ובריאותם של האזרחים. כדאי להיזכר מדי פעם, שלא את כל ההיבטים של חיינו צריך לבדוק רק דרך החור של הגרוש. החיסכון הכאילו-צרכני הזה עלול לעלות ביוקר רב.