מדריך צגי LCD

צגי LCD כבר מזמן אינם רק מוצרי יוקרה מנקרי עיניים. אחרי שהתמקמו על שולחנות המנהלים, ואיכלסו את עמדות השירות ואולמות קבלת הקהל במוסדות שונים, הם נכנסים במהירות לעסקים וגם לבתים. כולם רוצים LCD. 

במוקדם או במאוחר, לכולנו יהיו צגי LCD או פלזמה. החידוש הוא שרבים מוכנים כבר לשלוף את פנקס הצ'קים. לעסק בינוני או גדול יש סיבות ברורות להשקיע: טכנולוגיית LCD צורכת פחות חשמל, מייצרת פחות חום, פולטת פחות קרינה, ומעל לכל - תופסת פחות נפח.

בסך הכל, צג הוא השקעה לטווח ארוך. אורך החיים האופייני הוא כחמש שנים, ולעיתים קרובות הוא מלווה את המשתמש ליותר ממחשב אחד. לכן עדיף להשקיע במוצר טוב, שמקנה איכות חיים, מנעים את השהייה ליד המחשב, ותורם לפרודוקטיביות. וכן, צג דק נשאר גם סמל סטטוס.

פחות אבל יותר

כמובן ששיקולי המשתמש הביתי שונים משל מנהל. בבית איכות החיים וההנאה נמצאות במקום הראשון. אדם ישלם יותר על חוויית המיחשוב המשופרת, בדיוק כשם שישלם יותר על מערכת הסטריאו או הטלוויזיה. כאן מתבקשת השאלה: כמה יותר?

כדי להעמיד דברים בפרופורציות, נזכיר שמחירי צגי ה-17 אינץ' הרגילים בטכנולוגיית CRT (שפופרת), מתחילים מתחת ל-600 שקל. ב-800 שקל כבר אפשר לקבל צג 17 אינץ' מצוין, ואלף שקל יקנו צג 19 אינץ' סביר בהחלט.

צג דק יעלה פי שניים לפחות: 1,600 שקל לדגם 15 אינץ' בסיסי (שגודל המסך שלו כמעט זהה לשטח התצוגה של CRT 17 אינץ'), החל מ-1,800 שקל לדגם 15 אינץ' מאיכות טובה, וכ-2,300 שקל או יותר לצג 17 אינץ' שבאמת שווה את ההשקעה. 

פער כזה כבר מצדיק בדיקה יסודית של התמורה, שזה כלל לא בטוח שידו של הצג הדק על העליונה. באופן תיאורטי, העבודה מולו אמורה להיות יותר נוחה ובריאה. תצוגת LCD לא דורשת רענון תכוף, ולכן לא סובלת מבעיות של ריצוד. הצג מסוגל להציג תמונה נטולת עיוותים, בדומה למסכים השטוחים (טרינטרון, פלטרון וכדומה, שהם צגי CRT בעלי מרקע שטוח), אבל בלי הטשטוש, שמורגש במיוחד אצל מי שרואה בעיקר טקסט על המסך. 

במיטבו, צג LCD מגיע לבהירות ולניגודיות גבוהות יותר, ולכן מציג תמונה מדויקת וחדה יותר. הפיקסלים תחומים יפה בשוליים ברורים, מה שמאפשר להציג טקסט או פרטים זעירים בתמונות, באיכויות שצג השפופרת הישן לא מכיר.

הצרה שכל זה עלול להישאר בגבולות התיאוריה. אם תקנו את אחד מדגמי ה-15 אינץ' הפופולריים, אתם עלולים לגלות שקיבלתם מוצר נחות בהשוואה לדגמים החדשים, הגדולים והמתקדמים יותר. התחרות האכזרית על פלח השוק הזה דוחפת את היצרנים להוריד את הסטנדרטים.

נתונים שיכולים לעזור

גם עם צג מעט יותר איכותי ויקר אתם עלולים להיתקל במגבלות אובייקטיביות, שלא יאפשרו למצות את מלוא הפוטנציאל וליהנות מכל היתרונות. כדי לבחור נכון בצג דק - כולל בחירה באפשרות שלא לקנות אותו - כדאי להכיר את הפרמטרים המשמשים לדירוג והבחנה בין הצגים:

הגודל - מסיבות היסטוריות, הגודל הרשמי של מסכי CRT גדול יותר מהשטח שמוקדש לתצוגה בפועל. המשמעות היא שצג דק בגודל 15 אינץ' מציע שטח תצוגה זהה לצג CRT בגודל 17 אינץ'. באותו אופן, צג דק בגודל 17 אינץ' מקביל לצג רגיל שגודלו 19 אינץ', וכו'.

דיגיטלי ואנלוגי - כל צגי ה-LCD דיגיטליים, אבל לא כולם תומכים בחיבור דיגיטלי (DVI, יציאה בעלת 24 פינים) לכרטיס הגרפי שבמחשב. אם קונים צג כזה, או אם הכרטיס הגרפי אינו כולל יציאה דיגיטלית, יש להשתמש בחיבור ה-VGA האנלוגי הרגיל, שגורע מאיכות התצוגה. כדאי לזכור זאת עת בחירת כרטיס גרפי, ולהקפיד לבדוק את יציאת ה-DVI. ההבדל במחיר קטן - אבל בלי יציאה כזו לעולם לא תתקבל תמונה טובה באמת על צג דק. 

רזולוציה טבעית - צג LCD מציג טווח רחב של רזולוציות, אבל יש רק רזולוציה אחת שבה הוא במיטבו. בדגמי 15 אינץ' מדובר על 1024*768 ובגדולים יותר ב-1280x1024. ברזולוציות אחרות התצוגה תהיה מטושטשת מעט.

זמן תגובה - משך הזמן באלפיות השנייה (ms) שלוקח לצג לשנות צבע של פיקסל. אם משך הזמן עולה על 15ms (וזה לרוב המצב), הצג לא מתאים לצפייה בטלוויזיה/וידאו או למשחקי מחשב. זמן תגובה אידיאלי הוא 12ms או פחות, אבל אל תצפו לו בצגי LCD זולים. 

נתונים שיכולים לבלבל

את הרכיבים העיקריים של מרבית צגי ה-LCD בעולם, מייצרות כיום סמסונג ו-LG. ההבדלים אינם בהכרח בין המוצרים, אלא בין הדגמים השונים. מה שלא מפריע למשווקים לנופף בנתונים טכניים מבלבלים, שלמשתמש הממוצע אין דרך לבדוק. יש חשיבות מסוימת להבנת הפרמטרים הללו, בעיקר כדי להבין כיצד כל מוצר ממוצב, כדי להשוות בין דגמים של אותו היצרן, ולדעת ממה להתעלם.

זווית צפייה - תמונת LCD נראית הכי טוב במבט ישיר. כאשר זווית הראייה אלכסונית, מתחיל שינוי הדרגתי בבהירות ובצבע, עד שמנקודה מסויימת לא רואים כלום. הטווח שבין שתי הנקודות המרוחקות ביותר, שמהן אפשר לצפות עדיין בתמונה שעל המסך, מכונה זווית הצפייה, ורצוי שתהיה גדולה ככל האפשר (120 מעלות הוא המינימום, ומומלץ 150 מעלות לפחות). זווית צפייה קטנה מדי פירושה תצוגה פחות איכותית ומדויקת. 

יחס ניגודיות - היחס בין האור הבהיר ביותר שהצג מסוגל להפיק, לבין השחור העמוק ביותר. המינימום הוא 1:300, וערך של 1:400 או יותר עדיף. הבעיה: מבחנים בלתי תלויים הוכיחו, שחלק מהיצרנים מנפחים את הנתון הזה בעשרות אחוזים. המסקנה: יחס הניגודיות משמעותי רק כגוף בדיקה בלתי תלוי מדווח עליו.

בהירות - הבהירות מתייחסת לעוצמת האור שמפיק הצג, ובדגמים המשווקים היום זהו נתון חסר חשיבות כי ממילא הערכים כפולים לפחות ממה שהתרגלנו ב-CRT. אם יצרן הצג מתפאר בבהירות גבוהה במיוחד, חייכו והתעלמו.

הדברים החשובים באמת

עד כמה צג דק עשוי להתאים היא שאלה שהתשובה עליה קשורה לסוג השימוש במחשב. לדוגמה: גיימרים למדו להתרחק מצגים דקים, בגלל זמן התגובה הנמוך שלהם, שגורם לאפקט המכונה Ghosting או After Imaging - עצמים שנעים על המסך משאירים אחריהם מעין שובל שמזכיר רוח רפאים, ומכאן השם.

לכן צגי LCD פחות מוצלחים גם בהצגת וידאו, ומי שזה השימוש העיקרי שלו במחשב עלול להתאכזב. בצגים המתקדמים יותר הבעיה נפתרה, אבל מדובר בעיקר על דגמים בגודל 18 אינץ' ומעלה, שמחיריהם מתחילים באיזור ה-2,500 שקל ונוסקים.

דווקא מי שזקוק לצג גדול במיוחד (למשל בעיצוב גרפי, הוצאה לאור, הנדסה וכו'), עשוי לגלות שטכנולוגיית LCD מפתיעה לטובה ככל שמטפסים בגודל ובמחיר.

אין סיבה לקנות מפלצת CRT בגודל 21 אינץ', כשאפשר להחליף אותה בצג דק בגודל 18 אינץ', שבדרך כלל גם יגיע עם תכונות אטרקטיביות נוספות. למשל, אפשרות לסיבוב ב-90 מעלות והצגת עמודים במאונך. בדגם כזה (ובחלק מהדגמים הקטנים יותר) צפו גם לזוויות צפייה גדולות, ניגודיות טובה, מגוון כניסות (כולל USB וכניסות וידאו מסוג -SVideo/Composite), רמקולים מובנים ועוד.

כדאי לשים לב לכך כשמשווים בין דגמים, אבל הכי כדאי לנסות לתפוס כמה דקות, פנים אל פנים, עם הצג ששוקלים לקנות - לשבת מולו ולנסות לעבוד מולו, לבדוק איך הוא מרגיש. שום נתון במפרט טכני לא יתן יותר.

פיקסלים מתים לא מתחלפים

צגי ה-LCD אמינים למדי, ולא מתקלקלים לעיתים תכופות. כמובן שיש יוצאי דופן. באופן כללי, רצוי לקנות צג שיש עליו תקופת אחריות של שלוש שנים. בכתב האחריות כדאי לבדוק את ההתייחסות לשתי התקלות האופייניות ביותר: קלקול בתאורה האחורית ופיקסלים פגומים.

אל תקנו מספק, שאינו מבטיח תיקון מלא של התאורה האחורית (חלקים ועבודה) במקרה של תקלה. תקלה כזו בשנות השימוש הראשונות היא תופעה נדירה, שבדרך כלל מעידה על פגם בייצור.

התופעה של פיקסלים פגומים, לעומת זאת, נפוצה יחסית. כל פיקסל מורכב משלושה גבישים זעירים, בשלושת צבעי היסוד, ומספיק אחד פגום כדי שהצבע יהיה שגוי. פיקסלים פגומים לא נוצרים במהלך השימוש אלא בדרך כלל כתוצאה מפגם בייצור. קל יחסית לזהותם, ומומלץ לעשות זאת בהתקנה הראשונה: מציגים עליו תחילה תמונה לבנה, ואחר כך תצוגה שחורה לגמרי.

על הרקע הלבן יבלטו הפיקסלים הפגומים בשחור, ועל הרקע השחור יבלטו הפגומים בלבן או בצבע. התוכנה DisplayMate יכולה לעזור בבדיקה. אגב, אם מופיע על הצג פס דק, אנכי או אופקי, מדובר בפגם חמור יותר, וזו סיבה להחליפו.