החלטות ספונטאניות ושיער בצבע ירקרק-זוהר
אני לא בנאדם של החלטות ספונטאניות. כלל וכלל לא, למען האמת. אם להיות כנה - החיים שלי מתוכננים לפרטי פרטים עוד משלהי גיל 6. זה לא שהצלחתי לעמוד בכל המטרות שהצבתי לעצמי אז (לא, לצערי עוד לא רכבתי על חד קרן ורוד), אך גם לא הגעתי לאיזשהו הישג אחר בחיי שלא נכלל בתכנית המקורית - ככה שזה מתקזז. אך לא עוד!
לפני כשבוע הגעתי להחלטה הספונטאנית הראשונה בחיי, ואני גאה לבשר שעמדתי בה בכבוד רב! זה קרה כשצפיתי באיזה סרט נשכח וחסר חשיבות באחד מערוצי הסרטים, בשעה מאוד מאוד מאוחרת בלילה (מוקדמת בבוקר?) - יש שיגידו שלא בדיוק הזמן להחליט החלטות חשובות על המשך חייך, אך אני אגיד להם לשתוק ולא להתעסק בעניינים לא שלהם.
מכל מקום, לדמות הראשית בסרט היה קוקו חמוד. כן, כן - קוקו חמוד. מיד חלפה במוחי המחשבה העמוקה ורבת החשיבות: "אולי גם אני אעשה קוקו חמוד?", בכל זאת - מדובר בשעה מאוד מאוחרת בלילה.
הכל היה טוב ויפה, עד שנזכרתי שהשיער שלי ארוך מדי בשביל קוקו חמוד שכזה.
"אם כן", חשבתי לי, "אצבע קצוות בסגול". כמה פשוט! כמה ספונטאני! כמה חסר כל קשר למאורעות הקודמים!
אז צבעתי קצוות בסגול.
טוב, לא ממש סגול.
מתברר שסגול זה מונח מעט שנוי במחלוקת, שניתן בקלות לבלבל אותו עם: "לילך", "מגנטה", "ורוד-בייבי", או במקרה שלי: "קיא של בנאדם ששתה המון המון מיץ פטל".
כן, זה מה שקורה כשמערבבים כחול וורוד. יוצא ורוד.
אך הלוואי וזה היה ברור כל כך עוד מהתחלה! כנראה שהספרים הכה מוצלחים, דווקא ממספרה שלפי התגובות נחשבת לשם חם מאוד באיזור (הקורא שוקי זיקרי מוזמן לנשום לרווחה - זה לא אתה), ניסו עליי פעם ראשונה את כל עניין ערבוב הצבעים. וזה לא הלך בדיוק כמו שהם ציפו.
"זה...ירוק?", הם תהו שעה שהתגודדו סביב שיערי המרוח בצבע לא מזוהה. "דווקא... די חמוד!", ניסו להצהיל את הרוחות.
גם הטלפונים הבהולים שלהם לספק הצבע לא תרמו לשיפור האווירה: "אז... לא היינו אמורים לעשות את זה? ...שיט". אופסי! חיחי, הרסנו לך את השיער? שום דבר שגלאח לא יכול לפתור!
ובאותו זמן אני יושבת לי על כסא הספר, מצטערת על הרגע בו החלטתי לצפות באותו סרט מקולל - הוא אפילו לא היה כזה טוב, לעזאזל!!
הטקטיקה הבאה הייתה לנסות לשכנע אותי שדמיינתי הכל, ובכלל רציתי צבע ירקרק-זוהר: "זה מקסים! יהיה לך שיער מקסים!", צווחה הספרית במבטא צרפתי כבד.
"בטוח שיהיה לי שיער...?", ניסיתי להבהיר את העניין.
"בוודאי!", היא המשיכה לצהול, "שיער ורוד ומקסים!" (ורוד... ירוק-זוהר... האם זה באמת משנה?).
"ורוד? לא ביקשתי סגול...?". פתאום לא הייתי בטוחה.
"מה פתאום?!", היא ממש נחרדה, "את ביקשת ורוד וצבענו בורוד! ככה זה אצלנו - טובת הלקוח לפני הכל!".
היא נראתה כל כך בטוחה בעצמה, שלא יכולתי להכחיש. אולי באמת ביקשתי ורוד? איתי אי אפשר לדעת...
אז צבעתי קצוות בוורוד. מקסים זה נראה! מקסים!
רק תזכירו לי בפעם הבאה לא לעשות יותר החלטות ספונטאניות...
גלאח טוב יפתור את הבעיה. אולי
מומלצים
