"אנה, באה להשתכר?"
"אנה, באה להשתכר?". המשפט הזה כנראה היה אמור לתת לי רמז למה שהולך להתחולל באותו לילה איום, אבל מתברר שלא הייתי אינטליגנטית מספיק בשביל לקלוט אותו.
"בטח!", חייכתי.
חה חה חה! להשתכר! חה חה חה! בתור האדם הסגור, המופנם והתמים ביותר בעולם, ראיתי באלכוהול אך ורק אגדה אורבנית שהמציאו הורים יצירתיים במיוחד, כדי לאיים על ילדיהם הסוררים: "אם לא תאכל, תבוא מפלצת האלכוהול ותשתה אותך!", חה! אני לא קונה את השטויות האלה!
"אמא, כליל וקרין הולכות לשכר אותי ולאנוס אותי!", בישרתי בקלילות לאמי כשיצאתי מהבית, והיא נופפה לי לשלום וביקשה שלא אחזור מאוחר.
"עד עכשיו הכל בהחלט מהנה!", חשבתי לי כשהגעתי לאיזור הפגישה. ואז הן הגיעו.
"הגענו למסקנה שיש לך מחסומים רגשיים", הן הסבירו כשהתמקמנו בחוף הים, "ואנחנו חושבות שאלכוהול יוכל לפתור את זה". זה נראה הגיוני באותו הרגע. הרי, אין ספק שאלכוהול הוא התרופה היחידה לפתירת בעיות נפשיות, ולא, נגיד, פסיכולוג. אבל בשלב הזה כנראה שעדיין לא הבנתי את גודל הבשורה... חה חה חה! אלכוהול! חה חה חה! הן אפילו הביאו בקבוק זכוכית גדול עם מים ושפכו לתוך כוסות פלסטיק מהולות במיץ מנגו. מים עם מנגו זה לא בדיוק כוס ה...מים עם מנגו שלי, אבל מי אני שאתלונן? שתיתי, אם כן, את המיץ בשקיקה. זה לא הרגיש כמו מים עם מנגו.
"זה לא מרגיש כמו מים עם מנגו", הבעתי את דעתי, "אולי המיץ מקולקל?".
"ואולי זו פשוט טקילה?", קרין העלתה השערה, אבל לא הסכמתי איתה כל כך. בטח שזה הטעם של מים עם מיץ מנגו מקולקל! אני שותה את זה כל הזמן.
"בואי לרקוד איתנו!", צהלה כליל לפתע וקמה לפזז לצדי כשהיא מזמרת "ארטיק, מסטיק, שוקולד, בננה".
קמתי לרקוד איתה, אבל כל העניין הרגיש קצת מוזר ורועד... כנראה המיץ מנגו היה מאוד מקולקל.
"ארטיק, קרטיב, שוקולד, בממה", שרתי איתה בהתלהבות, תוהה למה האדמה מקפצת איתנו.
"היא לא שתתה מספיק", קבעה קרין, והן הושיבו אותי בחזרה, ומזגו לי מים עם מיץ תפוחים. גם הוא מקולקל, מתברר.
החול נראה מאוד מזמין באותו רגע, אז החלטתי שיהיה כיף להתפלש בו קצת... היה מאוד מהנה, אם כי קצת מגרד ורטוב.
"אוי אנה, את מלוכלכת. תשתי קצת!".
שתיתי מים עם מיץ תפוזים. אני לא קונה יותר מיצים בחנות הזאת, בחיי... אבל היה מאוד מצחיק, בכל מקרה. באמת, מאוד מאוד מצחיק! וגם הברך של קרין נראתה כמו משהו שמאוד כיף לדפוק בו את הראש מדי פעם בפעם, כשמשעמם.
"צמאה, אנה?".
היי! מיץ מנגו מקולקל זה קצת טעים! "אפשר עוד?". אוף, כל המיצים מקולקלים! זה לא הוגן! הכל לא הוגן. החיים לא הוגנים. יש לי חרא חיים. אין לי חברים. "בוהו בוהו!", בישרתי להן ופרצתי בבכי קורע לב. שתיתי עוד כוס, כדי להשכיח את הצרות.
היי! מה עושים פה שירותים! למה אני רוכנת מעליהם? חיחי. מצחיק. אולי נישן. למה יש סביבי אנשים? למה קרין מתרוצצת רטובה? חה! מי רטוב בים? היי! הנה הגב של כליל! אולי נישן.
כן, ככה עבר לו בהצלחה ליל השיכרות הראשון שלי.
מאוחר יותר התברר שבדרכי לשירותים להקיא, הצלחתי לפתוח ברז מים שעשרות גברים חסונים לא יכלו לו, מה שהפך אותי לסמי-אגדה באיזור, ניהלתי שיחת נפש מלב אל לב עם אחד הבחורים שישבו לצידנו, שמיותר לציין שאני לא זוכרת מילה או חצי מילה ממנה (לעזאזל, אני אפילו לא זוכרת אותו!), ובאופן כללי עשיתי שלל דברים שאני לא זוכרת וגם לא מעוניינת לזכור.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני עם מיצים מחנויות מפוקפקות גמרתי.
