כשהמסיבה נגמרת

מהו תאריך התפוגה של ילדי פלא? מתי הם מאבדים את הסטטוס הקסום שלהם, שלמולו עומדים מבקרים שונים ומתפעמים, מנוטרלי יכולת להפעיל כלפיהם את הכלים הרגילים בהם הם משתמשים? האם זה קורה לאחר הגילוח הראשון? זה הרי לבטח לא מתרחש לאחר הזיון הראשון, כי מאלה התעייפו ילדי הפלא כבר בגיל 15.

במקרה של אבנר שביט, ילד הפלא שכתב בגיל 15 וחצי את הרומן הראשון שלו, "זאת לא המסיבה שלך", זה קורה עכשיו, עם פרסום הרומן השני שלו, "העניינים מסתבכים".

שביט של הרומן השני הוא כבר לא ילד. הוא עלם חמודות (ללא ספק) בן 20, והוא מניח מידיו את צעצועי ילדותו, את נופי התיכון ואת פצעי הבגרות. מאחר שכך, הרי ניתן וראוי לעסוק בספרו השני ללא אותה התפעלות נפעמת שמאפיינת את גילויו של ילד פלא כזה או אחר. אחר שהוצאנו את הרכיב הזה מהמשוואה, מה שנותר הוא מעין רומן בלש סוריאליסטי-מיסטי תמוה.

הגיבור הוא נדב, צעיר ישראלי המתגורר בצרפת ונזעק לעזרתו של חבר טוב לשעבר שהצליח ביומו השלישי בעיר האורות לטפול על עצמו אישום ברצח. כדי להושיט את הסיוע הנדרש נדב מתאהב בבחורה יפהפיה שיש לה גם אמא ערביה, מסייע למחתרת הכורדית, נעזר בקשיש יהודי נכה החובש מסכה על פניו ומסתבך עוד ועוד בשרשרת של פגישות ביזאריות, נטולות היגיון (הן פנימי והן חיצוני) שבסיומן, שומו שמים, תנוסח אמירה על מקורו של כל הרוע בעולם.

נו, נראה שלנדב ידידנו יש עבודה רבה, והשעון דופק. יש לו רק ימים ספורים עד שייאלץ לחזור לארץ. את הימים הללו הוא מבלה כשהוא נידף ממקום למקום, עובר הרפתקאות מסמרות שיער שלא יניעו ולו זקיק אחד על עורם הרך של הקוראים ובאופן כללי מעלה שתי שאלות חשובות: מה לעזאזל קורה כאן, ולמה, בשם אלוהים, שיהיה לי אכפת.

הדמויות של שביט כל כך אקראיות, נטולות תוכן ולא עקביות, שכל ניסיון להתחבר אליהן, או לפחות לצפות בפעולותיהן על הנייר, עולה בתוהו השעמום. את אותה אמירה ניתן במשנה תוקף להחיל גם על העלילה, שבעודה מתאמצת לגרום לנו להאמין כי היא מתפתלת כנחש מסומם, הרי שהיא סובלת קשות משיתוק התפתחותי. על השיתוק הזה מנסה שביט לחפות באזכורים פזורים של הולדן (קולפילד) וברמזים עבים וילדותיים לאגדת איש החול, שאמורים היו כנראה להוסיף רובד מיתי-אינטלקטואלי לספר.

הבוסריות שהיתה כה מרעננת ב"זאת לא המסיבה שלך" נחשפת כאן כחמוצה ומחמיצה. הטיפול השטחי בדמויות, שהיה מתואם בשלמות עם שטחיות החברה בה עסק שביט בספרו הראשון, משאיר אחריו שממה ושממון בספרו השני. אולי בספרו הבא יבין שביט שלא רק החומרים שבהם הוא מתעסק והתכנים שהוא מבקש להביא משתנים עם הגיל, גם הכלים צריכים להשתנות, להתפתח ולגדול. בינתיים, למרבה הצער, "העניינים מסתבכים" אינו מותיר הרבה מקום לספק. הפלא הלך והילד נשאר.