אנחנו צריכים לדאוג לעניים
השנה, ככל שנה, אנו תורמים לאלה בקבוצה שקצת קצת חסר להם מצרכים לקיים את החג. ובכלל, לפתוח את השנה עם איזשהו קצה של חיוך על השפתיים.
אין דבר יותר משמח מלראות את הילד ההוא, שבדרך כלל אין לו יותר מכולם. הוא מחייך,פתאום. כי אנשים טובים, שבאמת אכפת להם ממנו, ומהשפחה שלו, עוזרים להם, קצת, בשביל החיוך. זה לא רק חיוך, זה חיים.
בישראל, אלפי אנשים נמצאים מתחת לקו העוני, שזקוקים לפחות לכיכר לחם ובקבוק חלב להעביר עוד יום חיים. יש כאלה שזאת מלחמה על החיים שלהם, ויש כאלה שדרך תרומות מאנשים טובים, מצליחים לקיים סדר חיים מינימליסטי מאוד.
ואנשים טובים כאלה יש תמיד, בכל מקום. אלה שהלב אצלם ניפתח למימדים כאלה גדולים, שהם מרגישים צורך לתרום לחלשים בחברה, ולכבד כל איש ואיש באשר הוא.
רוב האוכלסיה שקוראת את הקטע שרשמתי, הם אנחנו הנוער. הנוער של היום שאחראי על העתיד של המחר. אנחנו צרכים לדאוג להם, כי הם חלק מאיתנו.
גם אם זה רק ללכת לשים שקל בבית תמחוי, או לשים עוגה חמה של שוקולד.
וכאן מגיע המשפט המסכם: " לתת שלא על מנת לקבל"
חופשה נעימה, ואל תישכחו שכולנו משפחה אחת - ישראל.
