דודי שמש: ממשיכים לצפצף על החוק

מחירי דודי השמש התייקרו הקיץ ב-12%-10% בהשוואה לשנה שעברה. הסיבה לכך היא העלייה במחירי מתכות בעולם, בעיקר המתכות שמהן מורכבים הדודים והקולטים. למרות ההתייקרות, הישראלי שקונה דוד שמש מקבל מוצר נחות בהשוואה לזה שמקבל הגרמני, האיטלקי או הספרדי. למרבה האבסורד, אפילו כאשר הצרכן האירופי קונה דוד שמש ישראלי, מדובר ברוב המקרים במוצר עדיף על זה שנמכר בישראל.

היצרנים הישראלים הם מובילים עולמיים בתחום דודי השמש, טוען עמוס פסטרנק, מנכ"ל יצרנית המערכות הסולריות כרומגן. אבל המוצרים שאנחנו מוכרים בגרמניה או בספרד משוכללים יותר מאלה שאנחנו מציעים לצרכן הישראלי. גם אלי שלטון, מנכ"ל ראנד, יצרנית מערכות סולריות מקבוצת אמישרגז ויו"ר ארגון יצרני מערכות אנרגיה סולרית בהתאחדות התעשיינים, מסכים עם טענה זו.

חברת כרומגן, לדוגמה, מייצרת מערכת שהחברה מכנה קו ההיי-טק של דודי השמש. במקום גוף חימום היא מצוידת בצינור ספירלי, שמחמם את המים. היעילות שלה גבוהה בהשוואה ליעילות של מערכות המקובלות בשוק המקומי. אבל בישראל נמכרו בשנה שעברה רק 300 מערכות כאלה, מתוך כ-200 אלף מערכות סולריות שנמכרות בארץ מדי שנה. הסיבה - מחיר המערכת לצרכן הוא 6,000 שקל, ורק בעלי וילות יוקרתיות מוכנים להשקיע את הסכומים האלה בדוד שמש. הישראלי לא מוכן לשלם תמורת חימום המים שלו, טוען פסטרנק.

אפילו בנושא הצבע אנחנו מצויים בעמדה נחותה בהשוואה לשאר העולם. על-פי התקן הישראלי, לדוד שמש מותר להיות בצבע לבן בלבד - בעוד שבאירופה מותר ואף נדרש מגוון צבעים. בגרמניה, לדוגמה, נדרשים יצרני הדוודים להתאים את הצבע לצבע הגג ואסור להם לחרוג בגוון. כך, נפוצים בגרמניה דודי שמש אדומים, שמתאימים לגגות הרעפים. בספרד פופולריים קולטים בצבע נירוסטה.

מרכיבים דוודים

בעיה קשה נוספת שמאפיינת את השוק הישראלי היא מכירת דוודים וקולטים לא-תקניים, תוך צפצוף ארוך על החוק. היצרנים חוזרים ומתריעים על בעיה זו מדי שנה וכך גם מכון התקנים. אלי שלטון מדבר על הפקרות בשוק. לדבריו, הרשויות לא עושות מאומה כדי לאכוף את החוק, למרות שביכולתן למנוע את המצב הקיים.

מה היקף התופעה של מכירת מערכות לא תקניות? קשה לדעת. לפי נתונים שהציגו בעבר היצרנים ומכון התקנים עולה, כי שליש עד מחצית מהדוודים

הנמכרים בישראל אינם תקניים. החוק בישראל מחייב כל בית להשתמש במערכת אנרגיה סולרית - אם כי רק בבתים שנבנו משנות ה-80 ואילך, מאז כניסת החוק לתוקפו. החוק גם מחייב את הדוודים הנמכרים ואת חלקיהם לשאת תו תקן של מכון התקנים. הבעיה היא, שבשוק ישנן מערכות סולריות רבות שמורכבות מרכיבים בעלי

תו תקן, אך למערכת כולה אין תו תקן והיא לא נבדקת. מערכת כזאת נחשבת לא תקנית אבל פעמים רבות היא מוצגת לצרכן כתקנית. לעתים מערכות אלה אף נמכרות תחת מעין מותג פרטי.

איך תדעו, אם כן, שמדובר במערכת תקנית? דרך אחת להיכנס לאתר של מכון התקנים, שם יש רשימה של יצרני הדודים והקולטים בעלי תו תקן.

פסטרנק מצביע על דרך נוספת, פשוטה ביותר, לאתר מתי היצרן שמוכר לך משולל תקן - המחיר. אם מציעים לך מערכת של שני קולטים ודוד של 150 ליטר בפחות מ-2,000 שקל, כדאי להתייחס בחשדנות.

למה כל-כך חשוב להקפיד על תו תקן. לדברי שלטון, מדובר בעניין בטיחותי. מכירת דוד ללא מוט המגנזיום שבתוכו, המספק הגנה למקומות החשופים בדוד מפני קורוזיה עמוקה, יכולה לגרום להתפוצצות; גם מכירת דוד ללא תרמוסטט תקני, שלא לדבר על דוד בלי תרמוסטט בכלל - עלולה להסתיים בהתפוצצות. המים עלולים להגיע לנקודת הרתיחה והדוד עלול להתפוצץ. לחלופין, עלול להיגרם נזק למערכת החשמל בבית.

במשרד התמ"ת, שבו פועל המפקח על התקינה, המפקח על קיום תווי התקן, מסבירים את ריבוי המשווקים הטוענים לתו תקן בכך שאפשר לקבל תו תקן לרכיבים ולא רק למערכות שלמות. עמדתנו היא שיש להפריד באופן מוחלט בין המשווקים לבין היצרנים, כך שתו התקן יינתן ליצרן בלבד. כיום, רוב החברות שהן בעלות תו תקן מוכרות את הרכיבים של המערכות, או מערכות לא מוגמרות, לכל המשלם - ואין בכך כל מניעה לפי החוק. הדבר מאפשר להרכיב מערכת סולרית לכל 'חאפר' בכל חצר. גם המשווק רשאי לסמן את המוצר בתו תקן, למרות שלא ייצר אותו. הבעייתיות שהתגלתה באפשרות של מכירת רכיבים ללא הגבלה לכל המעוניין מחייבת עיון מחדש בהטלת מגבלות על מכירת רכיבים ולא רק על מכירת המוצר הסופי - קרי, המערכת הסולרית.

בתמ"ת מציינים כי לפני שנתיים נערכה בדיקה שבמסגרתה נקנו 14 מערכות סולריות (קולטים ודוודים) מהמשווקים ומהיצרנים. המערכות נבדקו במכון התקנים והבדיקות הצביעו על אי-התאמה לדרישות התקן. איננו רשאים לפרט מעבר לכך, מפני שהתיקים נמצאים עדיין בחקירה פלילית, הם אומרים. עם זאת, נכון להיום רק אחת מהחברות שנבדקו הורשעה - חברת שביט. בית המשפט הטיל עליה קנס של 7,500 שקל והתחייבות על סך 1,000 שקל שלא לעבור אותה עבירה פעם נוספת.

פסטרנק מסכים שיש חאפרים בענף, אבל לדבריו, לא בכל איזור בארץ הם דומיננטיים כל-כך. בצפון הארץ אין כמעט מכירה של דודי שמש בלתי-תקניים. מאז שסגרו את מחסום ארז, קטן גם היקף התופעה במרכז הארץ ובדרומה, אם כי באזור באר-שבע קיימים המון יצרנים שונים ומשונים, נטולי תקן.

מחיר התקן

למרות היקף המכירה של דוודים לא תקניים, כאשר פנינו באופן אקראי לשמונה מפיצים כדי לבדוק מחירים, כמעט כולם הציעו לנו לפחות הצעה אחת לדוד תקני. רק במקרה אחד, כאשר פנינו לעוזי ניסים מברק השמש בחולון ואמרנו לו שלא מצאנו את שם המותג שהציע לנו (ברק השמש) ברשימת מכון התקנים, הוא הודה: אני מעדיף לרכוש מחברה בעלת תו תקן, שמייצרת עבורי. מה, אני אשלם 50,000 דולר על התקן? גם על התקן וגם על כך שיקחו לי כל שנה עשרות דודים וקולטים, יבדקו, יחתכו ויהיה לי הפסד?. ניסים ביקש להדגיש כי יש לי תו תקן על כל המוצרים שאני מוכר.

שלטון מסכים שעלויות תו התקן לא ריאליות. חברות כמו שלי יוצאות נפגעות. תו התקן מחייב אותי ליצור מוצרים ברמת איכות וחומרים שהתקן קבע. אני משלם עשרות אלפי שקלים - עד 100,000 שקל לשנה - תמורת הפיקוח ומימון של בדיקת המוצרים במכון התקנים. נדגמים אצלי 2-101 מוצרים בשנה. כאשר אני שולח את אותם מוצרים לאירופה - ליוון, גרמניה, ספרד או איטליה - מספיק שאעבור פעם אחת בדיקה של מעבדה אירופית.

ולמה עלות השמירה על התקן הישראלי כל-כך יקרה ליצרן? צביקה אגוזי, מנהל המעבדה לחשמל ואלקטרוניקה במכון התקנים, מסביר: לא השווינו את עלויות ודרישות הבדיקות של מכונים ומעבדות בחול לעלויות של מכון התקנים בנושא דודי שמש. כן ערכנו השוואות מחירים בבדיקות אחרות, למשל של מכשירי טלוויזיה. גילינו שהמחירים במעבדות באירופה גבוהים פי 5.5 ויותר בהשוואה למחירים שלנו. מה שאנחנו גובים בשקלים, שם מבקשים ביורו. אנחנו גם לא יודעים איך בדיוק נעשה הפיקוח של מכוני תקינה בחול בנושא דוודים. אנחנו כן יודעים שכאשר מדובר במוצרים בטיחותיים, הפיקוח הוא כמו בארץ ומחייב גם התייחסות לאב-טיפוס וגם בדיקות שנתיות במפעל ושל המוצרים.

כמה עולה דוד

בהשוואת מחירים שערכה יהודית יהב בממון בשנה שעברה היא מצאה, שמחירי דודי השמש התקניים נעו בין 2,550-2,100 שקל. השנה קפצו המחירים ל-2,350-2,800 שקל.

פנינו לכמה מתקיני דוודים, שנבחרו באופן אקראי, וביקשנו הצעות מחיר לדוד שמש בנפח של 150 ליטר, עם ציפוי אמייל, להתקנה על גג שטוח ושיהיה מצויד בשני קולטים. מדובר באופציה הסטנדרטית. התקנה על גג רעפים או דרישה לדוד גדול יותר, עשויים להעלות את המחיר במאות שקלים.

התפשרות על קולט גדול אחד במקום שניים, תוך פגיעה מסוימת באיכות חימום המים, מורידה את המחירים ב-150-100 שקל.