ירחו המסתורי של סֶדְנה

בהנחה שהירח קיים, צ'אנדרה וויקראמאסינג (Chandra Wickramasinghe) ועמיתיו מאוניברסיטת קארדיף שבבריטניה חישבו את החזר האור המקסימלי האפשרי שלו על בסיס העובדה שטלסקופי החלל לא הצליחו לראות אותו. "אם יש ירח אז הוא חייב להיות הגוף הכהה ביותר במערכת השמש," אומר וויקראמאסינג.

המשטח היחידי שמתקרב בכלל לכהות כזו נבנה על שביט כאשר הקרח שמחזיר אור מתאדה לחלל ומשאיר אחריו משקע של חומר פחמני מרוח בזפת. המפתח לכהות הרבה של משטחים כאלו היא שהם אינם מוצקים אלא יותר דומים לעשן קפוא, וכוללים ריק ב-85 אחוז מהנפח שלהם. דבר זה הופך אותם ל"מלכודת סרטנים" לאור - 99 אחוז מכל הפוטונים הנופלים על רובד המשטח נכלאים.

אבל על מנת להאט את סדנה על הירח שלו להיות גדול פי כמה מאות מכל שביט ידוע, דבר המכניס אותו לליגה משל עצמו. "אם הדבר נכון, הירח של סדנה מצביע על קיומה של אוכלוסיית עצמי מערכת-שמש כהים אי שם," אומר וויקראמאסינג, שעבודתו מתפרסמת במהדורת אוגוסט של "The Observatory".

הוא מצביע על העובדה שאם התצפיות שנערכו ע"י טלסקופ ה-1.3 מ' בקרו טולולו (Cerro Tololo) בצ'ילה, נערכו במרווחים הקרובים לשיעור מהירות הסיבוב האמיתית, הדבר יכול לשטות את כולם ולגרום להם להאמין שסדנה מסתובב יותר לאט. זה כמו להסתכל על שעון כל 25 שעות ולהסיק שמחוג השעות זז רק בין שתי ספרות צמודות.

בראון מבטיח לפתור את התעלומה בקרוב. "אנו חוזרים להשתמש בטלסקופ החלל האבל וייעלנו את תכניות התצפית שלנו כדי לחפש אחר ירח. אם הוא שם, אנו נראה אותו הפעם".

הכותב הוא חבר האגודה הישראלית לאסטרונומיה .