"אני חנון שגאה בעצמו"

"ההצלחה לא שינתה אותי ואם כן, אז רק לטובה. עכשיו אני חנון שגאה בעצמו". הדובר הוא יוני בלוך, שנכון שהוא חנון ולפלף ומה שאתם רוצים, אבל הוא גם אחד הבחורים היותר מוכשרים ויותר מצליחים בסביבה, מה שאומר שגם לחנונים יש תקווה. יוני בלוך הוציא את אלבום הבכורה שלו, "אולי זה אני", לפני שלושה חודשים. "והוא נמכר היטב", הוא אומר. "אני לא יודע מספרים, אבל אנחנו בדרך לזהב, בעזרת השם".

שלושת הסינגלים הראשונים שיצאו מתוכו – "מכיר אותו", "נפוליאון" ו"נעים בחוץ" – זכו להצלחה. עכשיו יוצא סינגל רביעי, "התקף לב קטן", ואיתו יוצא גם הקליפ לשיר, שהוא אפל קמעה, ומאוד לא שיגרתי. "את הקליפ עשה אדם ביזנסקי, שעשה גם את הקליפ ל'נעים בחוץ', ובקליפ הזה הוא בעצם מקרין וידיאו שלנו על חפצים דוממים", מספר יוני. "הוא שלח לי דוגמה. התלהבתי מהרעיון והתחלנו לעבוד על זה. זה בכוונה אפל, גם כי ככה הוא אוהב, וגם אני, וגם כי זה מעביר את מצב-הרוח של השיר נכון".

השיר מספר על מנטליות ה"יהיה בסדר" הישראלית, כשהכל בעצם לא בסדר ולא יהיה בסדר אם נמשיך ככה. "אני לא בא להטיף. אני רק מצביע על העניין", מבהיר יוני. "אני לא חושב שמישהו באמת מאמין ב'יהיה בסדר' הזה, אם כי הרבה משתמשים בזה. כולנו אומרים את זה בלי להתכוון, ובדרך-כלל הכל לא בסדר, אבל מעטים אומרים שיהיה גרוע. אנחנו כנראה אומה אופטימית, וזה גם הרעיון של השיר. אופטימיות למרות הכל".

אתה, אישית, טיפוס אופטימי?

"אני אופטימי בתקופות. יום כן, יום לא. היום לא. זה תלוי בכוכבים, אולי. לא יודע. מה זה חשוב. העיקר שיש את מי להאשים".

אתה כותב כשטוב לך או כשרע?

"כשרע. רק אז אני יכול. זה לא אומר שאין לי שירים שמחים, אבל יכולת הכתיבה מגיעה רק כשאני נמצא באיזה מצב נפשי חזק יותר. גם אם טוב לי בקיצוניות אני כותב. אני איש של קיצוניות. זו כנראה אחת מהדרישות אצלי לכתוב".

אתה משתמש בחומרים אסורים כדי להיכנס למוזה?

 "לא. אני, אישית, לא נגד, אבל זה לא מושך אותי. אני די חנון. אני גם לא מעשן. ניסיתי בתיכון ותמיד נכנס לי עשן לעיניים או שנחנקתי וכולם צחקו עלי, אז באיזשהו שלב הבנתי שזה לא יעבוד. אולי אני אחיה יותר ככה. זה לא נחוץ ליצירה. נכון שכמה מהשירים היותר גדולים בהיסטוריה נכתבו תחת השפעה של חומרים כאלה, אבל אפשר לדעתי להיכנס למצב הזה גם בלי סמים. יש לי בגרות בפיזיקה ואני יודע מה החומרים האלה מכילים. יש לי גם כמעט תואר ראשון בפסיכולוגיה, ולמדנו שם קורס על השפעת הסמים על המוח. אני באופן כללי לא אוהב השפעות חיצוניות. אני גם לא לוקח הרבה אקמולים".

יוני, בן 23, במקור מבאר-שבע, בתיכון עבר ללהבים, יישוב בדרום, והיום הוא גר בתל-אביב ומחזיק אולפן הקלטות ביתי קטן. "באר-שבע עיר מאוד נחמדה. שקטה, יחסית לתל-אביב. אני יצרתי שם המון. היה לי רק חבר אחד שאיתו ניגנתי, פשוט בגלל שלא היו שם אחרים שניגנו. זה הדבר שהכי אהבתי לעשות מגיל צעיר. מגיל חמש למדתי לנגן פסנתר קלאסי. התחלתי לכתוב שירים ולהלחין בגיל 13. הלחנתי גם שירי משוררים. אחד מהם, 'אנהבל לי', של אתגר אלן פו שתרגם ז'בוטינסקי, אנחנו עושים גם בהופעות. רק לפני שנה גיליתי שיש עוד שני ביצועים לשיר, של יוסי בנאי ושל שלמה ארצי. אמרו לי שיש מורים שמשמיעים את הביצוע שלי כשהם מלמדים את השיר בבית-הספר, וזו מחמאה גדולה.

"בצעירותי עבדתי במקדונלד'ס, ועם הכסף שחסכתי קניתי ציוד הקלטה בסיסי והתחלתי להקליט את השירים בבית. לא ידעתי מה זה אולפן, כי זה לא היה ממש קיים בבאר-שבע. החבר מאז לא מנגן איתי יותר, כי הוא לא רצה. הוא עדיין חבר וגר באילת. השיר 'נפוליאון' מספר עליו. הוא שר שם".

בעצם, אתה הראשון בארץ שהתגלה באינטרנט

"נכון. בגיל 18 מצאתי אתר בשם 'במה חדשה', שנותן לכל אחד להעלות כל סוג יצירה שיש לו. העליתי את השירים שהקלטתי לשם, ולאט לאט עליתי בטבלאות הרייטינג באתר, עד שכל המקומות הראשונים היו שלי. צברתי קהל בלי להרגיש. יום אחד הבת של מנכ"ל אן-אם-סי שמעה, סיפרה לאביה והוא הזמין אותי לחברה ושם החתימו אותי על חוזה. עוד לפני ההחתמה החלטנו לעשות הופעה ראשונה בתל-אביב, ופרסמנו את זה רק באינטרנט. הופעה ראשונה, בלי פרסום, והגיעו 300 איש. הגיעו יותר, אבל אנשים נשלחו הביתה כי לא היה מקום. הייתי בשוק. זה מראה על הכוח האמיתי של האינטרנט היום".