עלייה לצורך ירידה
דבריו של כרמי גילון על האתיופים מעידים על יחסה האטום והמתנשא של החברה הישראלית לשונה
לפני מספר ימים שמענו את דברי ראש מועצת מבשרת ציון, כרמי גילון, וקצין הביטחון שלו, בגנות האתיופים המתגוררים
במרכז הקליטה שבתחומם: "הם מלכלכים, הורסים, מטרידים מינית, ובכלל - מרכז הקליטה מוריד את ערך הדירות".
ההתבטאויות האומללות הללו מעוררות כעס גדול, על ריח ההתנשאות והגזענות הנודף מהן, אבל קשות ככל שיהיו, הן רק סימפטום ליחסה של המדינה ושל החברה הישראלית לשונה, ולא משנה כמה זמן הוא כאן, ועד כמה הוא מתאמץ לעבור את "מבחן הקבלה" לחברה המתנשאת והאטומה שלנו. גם האתיופים אינם "משלנו".
עליית האתיופים זכורה בעיקר הודות לשני מבצעים של המוסד, הסוכנות היהודית, וצה"ל: "מבצע משה" בשנת 1984, שהופסק בשל הדלפות חסרות אחריות, ו"מבצע שלמה" בשנת 1991, שיצא לדרך רק אחרי הפגנות סוערות של עולי אתיופיה, שהתחננו שמדינת ישראל תעלה את שארית הפליטה, ותאפשר איחוד משפחות קרועות.
אין ספק שבמשך 27 השנים שחלפו אפשר היה לקבל את הבאים מהיבשת השחורה לחיק החברה הישראלית, ולחדול להתייחס אליהם כעולים.
מה מצבה של הקהילה האתיופית היום? ובכן, מדובר בקבוצת האוכלוסייה הנחשלת ביותר בארץ. 65% מהמשפחות נמצאות מתחת לקו העוני. רק שליש מהתלמידים האתיופים מגיעים לממוצע הציונים הארצי, ומספר הנושרים מבתי הספר עצום. הם משתמשים בסמים פי שניים מאחיהם הצברים, ומעורבותם בפשיעה הולכת ותופחת לממדים מפחידים.
לפני 8 שנים יצאו אנשי העדה להפגין, לאחר שנודע על השמדה חשאית של כל מנות הדם שתרמו אתיופים בשל חשש שחלק מהן נגועות באיידס. אבל הסיבה האמיתית להפגנות הייתה התסכול עצום שהצטבר אצלם בגלל האפליה וההתנשאות הבלתי-נסבלת כלפיהם - מצד כולנו.
ראש הממשלה הבטיח אז כי ועדה מקצועית תבדוק את טענותיהם, כי המדינה תתחיל להתייחס אליהם כאל חלק מאתנו, וכי כל הבעיות המעיקות עליהם יטופלו.
והנה, לא מכבר נפל דבר במקומותינו: אתיופי ראשון התקבל לקורס טיס, ואתיופית ראשונה לתזמורת צה"ל. על-פי הכותרות בתקשורת מדובר בהישג כביר למדינה שהצליחה כביכול להעלות על דרך המלך קהילה שנחשבה עם עלייתה לישראל כקבוצה במצוקה.
אושרנו גדל כאשר רק לפני חודשים אחדים, אחרי יותר מעשרים שנה, נסגר גדול אתרי הקרוואנים של האתיופים – חצרות יסף - בטקס חגיגי, שלי אישית הזכיר קצת את הסרט "סלאח שבתי". אבל מרוב שמחה שכחנו שיש אתיופים שגרים עדיין במעברות, גם אם שמן המודרני הוא "מרכזי קליטה". ובשבוע שעבר אמרנו להם שוב, ובקול גדול: נשארתם זרים בתוכנו, ולא ממש רצויים.
כנראה שבאמת אין גבול לאטימותנו, לגבהות הלב הלא מוצדקת שלנו, ולשטחיות שבה אנחנו מתייחסים לנושאים שהם בנפשה של החברה בישראל.
אז בואו לא נתפלא כאשר צעיר אתיופי בן 18 אומר בראיון אישי כואב שהוא מרגיש ששונאים אותו כמו שהנאצים שנאו את היהודים, וחברו בן ה-19 מודה שהוא שונא את המדינה, שונא את הלבנים, ושונא את הצבא.
ואת מחיר אווילותנו כחברה וכמדינה נשלם, והוא יהיה גבוה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
