מחקר: בחֵילות התנדבותיים מתאבדים פחות
מחקר חדש שניסה להתחקות אחר הגורמים להתאבדות חיילים מגלה, כי כשהלכידות המשפחתית גבוהה, הסיכוי להתאבד נמוך. מסקנה נוספת: לא הדיכאון מוביל להתאבדות, אלא מחשבות על התאבדות הן שמביאות לדיכאון
התאבדויות בצה"ל: במחקר חדש שפרסם היום (ג') בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, נמצא קשר חזק ביותר בין נטיות אובדניות לבין לכידות חברתית במשפחה, וכן נמצא כי בחֵילות התנדבותיים החיילים נוטים להתאבד פחות מבחֵילות אחרים.
חיילים קרביים ביחידה התנדבותית (צנחנים) נמצאו כבעלי זהות מגובשת יותר ובעלי נטיות אובדניות נמוכות משאר הקבוצות, שבהן חיילים כלליים, מהשריון ומבה"ד 13.
נמצא שחיילים עורפיים הם בעלי נטיות אובדניות גבוהות יותר, אשר חוו את הלחץ הצבאי כקשה יותר מקרביים. חיילים אובדניים חווים לחץ זה כקשה יותר מלא אובדניים ומחיילים שנמצאים במצוקה נפשית.
הלחץ הצבאי מופיע מוקדם עם הגיוס וקשור באופן הדוק עם נטיות אובדניות. נמצא כי נטיות אובדניות מגיעות לשיאן באמצע הטירונות ואילו הלחץ הצבאי מתחיל עם הגיוס ומתחיל לרדת רק בשלב שבין אמצע הטירונות לתום ההכשרה.
המחקר נשען על נתונים לפיהם מספרם של חיילים שמתאבדים בשירות חובה נע בין 19-35 בשנה, וגם על הנתון לפיו כ-80 אחוז מהחיילים ששמו קץ לחייהם, לא פנו לגורמי בריאות הנפש בצבא מבעוד מועד.
המחקר כלל שני חלקים: בחלק הראשון נחקרו והושוו 96 חיילים, מתוכם 32 חיילים אשר חוו ניסיון התאבדות רציני, 32 חיילים שפנו לקב"ן מספר פעמים, ו-32 חיילים שלא פנו לקב"ן ולא ביצעו ניסיון אובדני, חיילים שהוגדרו רגילים.
בחלק השני נבדקו 740 מתגייסים מחילות שונים בשלוש תקופות: גיוס, טירונות ותום הכשרתם לתפקיד צבאי. החיילים ענו על שאלונים בנושאים שונים, כגון הסתגלות ולכידות משפחתית, נטיות אובדניות, זהות ה'אני' ולחץ צבאי. עורך המחקר הוא דוקטורנט, ירדן קציר, פסיכולוג קליני בהכשרתו, ששימש במשך חמש שנים כקב"ן בצה"ל.
"מטרת המחקר היא לסמן קבוצות סיכון", לדבריו. "יש בידינו כלי שהבדיל באופן מובהק בין חיילים אובדניים ללא אובדניים. המחקר מוכיח כי ניתן לפעול בכמה מישורים על מנת להקטין את שיעור ההתאבדויות בקרב חיילים".
המפתח: לכידות משפחתית
המחקר בא לבחון את הקשר בין התאבדויות חיילים בצבא לבין גיבוש זהותם העצמית כמתבגרים תוך דגש על חשיבות המשפחה בקרב חיילים אובדניים. על פי הנתונים, ככל שקיימת לכידות משפחתית גבוהה יותר במשפחתו של מתבגר, תהיה זהותו העצמית מגובשת יותר, דבר אשר ישפיע על הסתגלותו לצבא, ויקטין את הסיכוי להתאבדות בתקופה זו. כלומר, התוצאות הראו כי חיילים ממשפחות לא מלוכדות מתאבדים יותר.
חיילים אובדניים קיבלו ציונים גבוהים יותר בשאלוני נטיות אובדניות ותפיסת לחץ. לעומת זאת, הם קיבלו ציונים נמוכים מחיילים לא אובדניים בשאלוני גיבוש זהות 'האני', הסתגלות ולכידות משפחתית.
חיילים קרביים מתנדבים נמצאו בעלי זהות מגובשת ביותר ובעלי נטיות אובדניות נמוכות ביותר משאר הקבוצות. בחילות בהן זהות 'האני' הייתה נמוכה יותר נטיות אובדניות היו גבוהות יותר.
"חיילים שמתאבדים הם לא בהכרח דיכאוניים או פסיכוטיים. אין להם שוב מרכיב של ההפרעות הפסיכיאטריות". מוסיף קציר. "הנחת המחקר היא החשובה: אפשר לדבר על תופעת ההתאבדות כתופעה שנגרמת בגלל זהות בלתי מגובשת. הדיכאון הוא תוצאה של ההחלטה על התאבדות ולא להיפך. אובדנות לא נובעת מדיכאון".
לדבריו, "לדעתי, הדיכאון הוא אבל עצמי על הפוטנציאל ועל דברים שלא יתממשו, שאין דרך אחרת מלבד לשים קץ לחיים. ניתן להקטין את נטיית האובדנות על ידי עזרה למתבגר בגיבוש זהותו, כי הזהות שהמשפחה יוצרת סביבה היא זו שמפנים המתבגר".
לפנייה לכתב/ת 
