שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל אחד ועין כרם שלו
    סוד אוצרות הזהב הקטלניים של עין כרם מתגלה בספר חדש, שסוקר בהרחבה את האתרים החבויים בשכונה הירושלמית הציורית. מוסלמים, יהודים ונוצרים נשזרים לתוך 'מסע אל הכפר הקסום'

    האגדה מספרת כי בתוך קירות הבתים והבארות בעין כרם חבויים אוצרות זהב, אותם הטמינו יושביו העשירים של הכפר כשנמלטו ממנו ביולי 1948 מתוך תקווה שבתום המלחמה יזכו לחזור ולקחת את רכושם.

     

    העולים החדשים שהתיישבו בבתי הערבים-הנפקדים התייחסו לסיפורים הללו בביטול; הם גם לא התייחסו ברצינות לאזהרה שקללה עתיקה הוטלה על מי שבביתו נמצא הזהב. אלא שיום אחד, בסוף שנת 1950, החלה מע"צ להרחיב את הכביש הראשי בעין כרם ולשם כך נאלצה להרוס את הבית שבו שכנה המכולת של מרציאנו. "כאשר קרסו קירות הבית תחת שרשראות הטרקטור, נתגלו מבעד לאבנים ולענני האבק שני פחים גדולים וכבדים", מספר ד"ר משה עמירב, תושב עין כרם וחוקר המקום. "הפועלים ועשרות מאנשי עין כרם עמדו פעורי פה מול מאות ואולי אלפי מטבעות הזהב שמילאו את הפחים עד גדותיהם. מההתרגשות, ולמראה המטבעות הנוצצים, לקה מרציאנו, בעל המכולת, בהתקף לב ונפטר.

     

    "כמה שבועות אחר כך הגיעה השמועה גם אל ד"ר יואכים, הערבי-הנוצרי העשיר שהסתיר את הזהב בקירות ביתו בטרם ברח לעמאן. מאותו יום יצא ד"ר יואכים מדעתו. הוא היה משוטט בהרים וצועק כי הוא הולך לעין כרם להשיב לעצמו את הגזל. הוא אושפז בבית חולים לחולי נפש, ומת שם".

     

    שנה אחר כך פרצו שני אלמונים לבית שבו גרה נונה דרעי התימניה, התנפלו עליה, קשרו אותה וסתמו את פיה לבל תצעק, ואמרו בערבית: "לא ניגע בך לרעה, באנו לקחת את מה שהטמנו בבית, שהיה פעם ביתנו". הם עבדו שעה ארוכה עד שהצליחו לפרוץ את הקיר בסלון והוציאו משם שק גדול, שממנו עלה צלצול מטבעות. הם העמיסו את השק על גבם ונעלמו באישון הלילה.  

     

    אין פלא שסיפורים כאלה צמחו בעין כרם, כי כל אחד ועין כרם שלו: לאחדים

    היא היתה 'אלדורדו', ארץ הזהב האבוד, לנוצרים היא אתר קדוש, ולכל השאר פשוט מקום שקט ומקסים, המקום הכי קרוב לגן עדן. עבורי, עין כרם היא צלצול פעמוני הכנסיות העולים מן העמק אל השכונה הסמוכה, קרית היובל, שם גדלתי. עין כרם היא המקום אליו טיילנו בשבתות של חורף, הולכת עם אבא אל ההרים לאסוף פטריות, להריח נרקיסים או לקטוף סברס עסיסיים בקיץ. אני זוכרת את התמונה, ילדה קטנה הולכת יד ביד עם אבא, ובדרך חזרה, רכובה על כתפיו, אגלי זעה קטנים מתייבשים ברוח.

     

    כפר לכל דת, מין וגזע

     

    עין כרם היא אבן שואבת: כמיליון צליינים באים אליה בכל שנה, כיוון שהיא המקום הרביעי בחשיבותו לנצרות בישראל, אחרי ירושלים, בית לחם ונצרת. כאן נולד יוחנן המטביל לזכריה הכהן ולאשתו אלישבע, שהיתה עקרה ובדרך נס זכתה לפרי בטן. אלישבע היתה קרובת משפחתה של מרים אם ישוע, ובהריונה הפלאי הגיעה מרים לבקר בעין כרם בהיותה בדרך ללידת בנה בבית לחם, ושתתה ממי המעיין, שזכה לכינוי 'מעיין מרים'.

     

    'עין כרם - מסע אל הכפר הקסום', הוא ספר חדש ומהודר, המאגד בתוכו

    את עבודתם של שלושה מאוהבי המקום: ד"ר משה עמירב, מרצה באוניברסיטת חיפה וראש החוג למדיניות ציבורית במכללת בית ברל, שתיחקר וכתב את הטקסטים; הצייר והמעצב החזותי דוד הראל, שמצייר את עין כרם זה שנים רבות; ובניה בן-נון, צלם ואדריכל, תושב הכפר, שצילם את התמונות בספר.

     

    הספר סוקר את עין כרם מכל הכיוונים: היסטוריה, פולקלור עממי, דת. הכפר, שקיים מאז תקופת הברונזה, החליף בעלויות וידיים: הוא היה כפר יהודי - לאחרונה אפילו התגלה בו מקווה - אחר כך הפך לכפר נוצרי, בהמשך לכפר ערבי, ומאז 1948 הוא שכונה ירושלמית שמחירי הבתים המאמירים בה הופכים אותה ליוקרתית מאוד.

     

    הכפר הוליד סיפורים דרמטיים, ו-75 שנים אחר כך עדיין מספרים על בן הכפר, ג'ברא פרנסיס רחיל, ערבי נוצרי, שהתאהב באלגרה היפה, בתו של נחום בלו הקברן, שעבד במועצה הדתית של ירושלים. יום אחד נעלמו השניים כאילו בלעה אותם האדמה: הם נישאו בחשאי בבית לחם, ואלגרה התנצרה. שנה אחר כך חזר הזוג לעין כרם כדי לגדל שם את ילדיו, אלא שבני משפחתה של אלגרה נידו אותה. 

     

    ב-1948 ברחה משפחת רחיל מן הכפר והבית נותר ריק ונתפס בידי אחרים. יוסוף רחיל, נכדם של אלגרה וג'ברא, המתגורר כיום בשועפאת, ראה את בית משפחתו מנגד, ואליה לא בא. היום נמצא בבית 'מוזיאון מקורות התנ"ך', עם תצוגה של כלים חקלאיים מימי התנ"ך, אוהל בדואי, מכלאת עזים, ואפשר גם לאכול שם ארוחה בסגנון תנ"כי. על הקיר מוצמד שלט, שמזכיר את סיפור אהבתם של אלגרה וג'ברא. 

     

    מתחילים מהמעיין

     

    כ-200 אלף ישראלים מבקרים בעין כרם בכל שנה, כפי שיעידו פקקי התנועה

     בשבת. יש בה ריכוז עצום של מטפלים אלטרנטיביים מכל הסוגים, ואפשר פשוט ללכת לפי השלטים, לדפוק בדלת ולהיכנס. על הקירות יש מודעות של בזארים לבגדים, תכשיטים או מציאות מהמזרח הרחוק, שכולם מתקיימים בשבת. יש מרכז למוסיקה ובו קונצרטים, וגלריות לאמנות הפתוחות לקהל. מקומות האיכסון מותאמים לכל טעם: החל בצימרים, ועד לבית ההארחה הנזירי של 'האחיות ציון'.

     

    אפשר פשוט לקחת את הספר החדש, לפתוח ישר בפרק האחרון, המכיל גם טלפונים לתיאום ושעות פתיחה, ולטייל באופן עצמאי. את הסיור מתחילים ברחוב המעיין, ומי שלא הצטייד בספר מראש יכול לקנות אותו במחיר מוזל (100 שקלים במקום 120, המחיר בחנויות) ב'פונדק עין כרם', שנמצא ממש ליד המעיין. המסלול הבסיסי משתרע מכנסיית יוחנן עד לכנסיית הביקור - שתי הכנסיות הידועות של עין כרם. מי שיותר אמיץ יטפס ל'מוסקובייה' ויגיע לעולם אחר - כנסיה רוסית-אורתודוקסית ולידה 'הכנסייה הבלתי גמורה'.

     

    ישנו גם 'ארמון בהרים', שנבנה בידי בישוף פרוטסטנטי לפני 150 שנה, ואפשר לטייל גם אל הבית שבו התגלה אוצר הזהב שהביא את מותם של המכולתניק מרציאנו ושל ד"ר יואכים בעל האוצר. 

     

    סיורים מאורגנים בעין כרם עורכת פנינה עין מור, סא"ל (מיל.) ותושבת הכפר. מידע על הסיורים הללו, וגם פרטים על צימרים יחודיים, אפשר לקבל בטלפון 6418682 - 02.

     

    וטיפ אישי: כדאי לחנות בכניסה או ביציאה לכפר, ומשם ללכת ברגל. מי שייכנס עם מכוניתו למרכז הכפר יהיה תקוע בפקק שעה ארוכה, ואם יעז לחנות במקום אסור מובטח לו דו"ח. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כל אחד ועין כרם שלו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים