לכל שאלה תשובה

יש פעמים רבות, בהן הסיבות להצלחתו של ספר סמויות מן העין כאיש אל-קעידה במערות טורה בורה. קשה לדעת מה יתפוס את עין הציבור, ומסעות פרסום גדולים וטובים, כמו גם פצצות חכמות, מחמיצים לפעמים את מטרתם. כל הביקורות הטובות שבעולם, כתבות סוף שבוע ודיווחים על נשק להשמדה המונית לא יעזרו אם לספר פשוט אין את זה. זוהי הסיבה שבשלה גם רשימת רבי המכר טומנת בחובה, מפעם לפעם, הפתעות כאלה ואחרות, איזה ספר קטן, שלא זכה לחשיפה מאסיבית, לא הוצג בחלונות סטימצקי, לא לוטף על ידי המבקרים, ולא הומלץ ברדיו בתדירות של אחת לשבע דקות.

ההפתעה הנוכחית היא "רודף העפיפונים", ספרו הראשון של חאלד חוסייני, רופא במקצועו ויליד קאבול שבאפגניסטן, שכבר מככב ברשימת רבי המכר, הן ב"ידיעות אחרונות" והן ב"הארץ". גיבור הספר הוא אמיר, נער פאשטוני, בן לעילית השלטת באפגניסטן, סוני ועשיר. הוא גדל עם חברו חסן, משרת שיעי ובן לכת מנודה ומושמצת, ההאזארי. יחדיו הם משוטטים בשווקים הצבעוניים של אפגניסטן של שנות השישים, מעיפים עפיפונים בתחרות השנתית ומתעסקים במעשי הקונדס הילדותיים הרגילים.

לאמיר יש מערכת יחסים מורכבת עם אביו הנערץ, הקר והמרוחק, והוא עושה כל שביכולתו להיות ראוי לאהבתו. חסן משמש בתפקיד הכפול של ידיד מעריץ ומשרת, והמרחק המולד נשמר בקפדנות על ידי שני החברים: חסן מגהץ ואמיר מסבך את שניהם בצרות עליהן, בדרך כלל, חסן משלם. אחד מהם יבגוד, השני יישאר נאמן לנצח. אחד מהם יספוג התעללות מינית אכזרית מצד בריוני השכונה והשני יקבל הזדמנות שנייה, להימלט מאפגניסטן שנופלת לידי הפולשים הסובייטים ולהגיע לארץ ההזדמנויות – אמריקה.

רוצים לנחש איזה גורל נפל בחלקו של איזה מהילדים? אין צורך. חוסייני משרטט את מהלך חייהם בפשטנות המאפשרת לראות כל פיתול עלילתי מגיע עוד ממרחק רב. בעוד חסן ואביו המשרת, עלי, נשארים באפגניסטן הכבושה, המושפלת, המפוחדת וההרוסה, מגיעים אמיר ואביו הגא לסן-פרנסיסקו, שם יהפוך אמיר לסופר מכובד, יינשא לאישה יפיפייה ויבנה לעצמו את החיים שתמיד חלם עליהם. שלווה אידילית זו תופרע על ידי שיחת טלפון מידיד המשפחה, שתגיע אליו בשעה שאפגניסטאן כבר נתונה תחת שלטון הטאליבן הדורסני. בעקבות שיחה זו ייצא אמיר אל קאבול, בניסיון לכפר על מעשי הבוגדנות שלו מיילדות, ולהציל מה שנותר מידידותו שהופרה עם חסן.

כפרה ידועה מראש

חטא וכפרה, נאמנות ובגידה עומדים במרכזו של הרומן הזה, הכתוב בפשטות גמורה, צפויה מראש. חוסייני איננו כותב מורכב במיוחד ואפילו פחות מזה. הקלע המופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית, והאבן המוטחת ממנו תגיע ליעד שסומן לנו בתחילת הספר ותסגור יפה עוד אחד מהמעגלים שמשרטט חוסייני. אף חוט עלילתי לא ייותר לא קשור, אף שאלה לא תישאר ללא מענה וכל התפתחות צפוייה תתממש ותתרחש במועדה. הרוסים הם רעים, הטאליבן – רעים מאוד. לא תקראו כאן שירי הלל לדת המוסלמית ולא תמצאו כאן הערות מאירות עיניים על גורלה של אפגניסטן, רק הקבלות פשטניות בין ההתעללות שמבצעים בריוני השכונה בחסן האומלל, לאונס הברוטלי, הפוליטי, שמבצעים הפולשים ואנשי הדת באפגניסטאן האומללה.

האחראים, אגב, בשני המקרים, הם אותן דמויות עצמן. פחדנותו של אמיר, ואי יכולתו להגן על חברו ולעמוד לצידו נגד המתעללים, תקבל כאן משקל לאומי, ותושווה לחוסר יכולתו של העם האפגני להגן על עצמו מהבאים לקום עליו, מרוסיה ומבית.

הפשטנות הזו, הדחף הבלתי ניתן לכיבוש של חוסייני "לסדר" עבורנו את הסיפור ולמלא אותו בדילמות בסיסיות, כמעט ראשוניות, שנפתרות באופנים צפויים מראש, הוא כפי הנראה סוד קסמו של "רודף העפיפונים". הוא קל לקריאה, לעיכול ולהבנה ואינו מבקש לאתגר או לקרוא תיגר. יש בו איזו רומנטיות נאיבית וניסיון כן לרגש את הקוראים, ולפי נתוני המכירות שלו, הוא גם מצליח. כל כולו, החל מתאורי הילדות הקסומים, וכלה בסוף המפתיע, שאינו מפתיע כלל וכלל, בנוי ומעוצב כמעט כסיפור אגדה. בחירתו של חוסייני בשמות "עלי" ו"באבא" לשמות אבותיהם של חסן ואמיר אינה, כנראה, מקרית כלל וכלל. אל דאגה, גם שודדים יש כאן, והרבה.