"היא קטנה, היא תשכח"

"היא קטנה ולא מבינה, היא תשכח", "מה היא עושה רעש מכלום?", "היא לא אמרה לא ולכן הבנתי שהיא מסכימה". אלה חלק מהנימוקים בהם משתמשים להגנתם ילדים שפגעו מינית בילדים אחרים. בעוד שהגורמים המטפלים מצביעים על עלייה מתמדת בהיקף התופעה בשנים האחרונות, מתקשה המערכת, וגם ההורים, להתמודד עם הנושא: מה עושים ל"עבריין" בן חמש?

לפי נתוני משרד הרווחה, בשנת 2003 הופנו לשרות המבחן לנוער 628 בני נוער (בין הגילאים 12-18) שביצעו עבירות מין בילדים. לשם השוואה, בשנת 2000 הופנו למשרד הרווחה 504 קטינים ואילו בשנת 98' טופלו 434 קטינים.

הנתונים מתיישבים עם נתוני ארגון אלי (האגודה להגנת הילד) אשר מדווחים על טיפול ב-270 פניות אליהם בשנת 2003. ההערכה היא שזהו רק קצה הקרחון - כאשר 90% מהמקרים כלל לא מדווחים.

לדברי מנכ"ל אלי, ד"ר חניתה צימרין, "בשנת 2004 מורגשת עלייה ברורה מאוד במספר הפניות אלינו. אני מעריכה שמדובר בעלייה של עשרות אחוזים בהשוואה לשנה שעברה, והדוגמה הכי טובה לכך: הכפלנו את מספר קבוצות הטיפול בקטינים עברייני מין".

"החדרת חפצים והפשטה" 

התופעה עלולה להתחיל כבר בגיל 5. לא מדובר על סקרנות מינית טבעית, אלא על אלימות מינית שיש בה אלמנט של כפייה ושליטה. למשל, ילד שמחדיר חפצים לגופו של ילד אחר, מפשיט ילדים או נועל אותם בשירותים.

המקרים הקשים ביותר נרשמים בתוך המשפחה, כאשר אח גדול פוגע באח או אחות קטנים.

לפי ההערכות באלי, כ-97% מהפוגעים הם בנים ורק 3% הן בנות. בארגון מטופלים כיום כ-80 קטינים בין הגילאים 5-18 שפגעו מינית ברמות שונות בילדים ושיחות איתם מגלות קצת מדרך המחשבה שלהם. רבים מהם אינם מבינים את משמעות הפגיעה. הם יודעים שעברו על החוק, שאמא ואבא כועסים אבל הם לא מבינים למה. במהלך הטיפול הם אומרים להגנתם חלק מהמשפטים שהופיעו בפתיח.

הפגיעה המינית הופכת עבור ילדים אלה לצורת התקשורת, מכיוון שזו הדרך בה הם למדו לתקשר עם הסביבה. הילדים הופכים מנפגעים לפוגעים ועוברים "הזדהות עם התוקפן". הפגיעה המינית מקנה להם קשר, כוח, אהבה ושליטה.

צימרין אומרת: "לעתים מדובר בילד שקשה לו ורע לו והוא מוציא את זה באמצעות המין. מדובר בילדים עם דימוי עצמי נמוך, ברוב המקרים עם רקע משפחתי בעייתי, שסובלים מבדידות קשה. הילדים האלה מחפשים את הקורבן הקל. זו מעין מלחמה שלהם בדיכאון. הפגיעה המינית היא מלאה אדרנלין ועשייה…

לילדים הפוגעים אין אמפתיה לקורבן, יש להם בעיה בהתחברות אינטימית. הם לא מדברים ובמקום זה הם עושים".

"אזור מוכה אסון"

באלי מתמודדים כיום עם אחד המקרים הקשים ביותר שנרשמו בשנים האחרונות, וגרם ל"תופעת דומינו".

לפני כחצי שנה נחשף שמורה התעלל במשך 15 שנים בעשרות מתלמידיו ונהג לבצע בהם מעשי סדום ומעשים מגונים כאשר הזמין אותם לביתו ל"שיחות ייעוץ" בנושאים שונים. תלמידים רבים בהם פגע, הפכו לעברייני מין בעצמם והחלו לפגוע בילדים צעירים מהם.

באלי מגדירים היום את האזור בו פעל המורה כ"אזור מוכה אסון". למרות שהמקרה קיבל חשיפה בתקשורת, מבקשים באלי שלא לפרסם את שם המקום כדי לא לפגוע בעשרות ההורים שפונים אליהם היום בבקשת עזרה.

לדברי צימרין, "שניים או שלושה מקורבנותיו של המורה החלו לפגוע וכך נוצר אפקט הדומינו. כל ילד פוגע בכמה ילדים שחלקם הופכים לפוגעים וזה פשוט אסון. יש לנו היום 30 קטינים שמטופלים אצלנו בקבוצות לטיפול בעברייני מין שכולם מנפגעיו של אותו מורה".

ההורים נותרים קרועים

במקרה זה של ה"אזור מוכה האסון", נרשמו גם מקרים בהם ילדים פגעו באחיהם הקטנים. במקרים כאלה, ההורים עומדים לעתים קרובות קרועים וחסרי אונים בין הילד הפוגע לזה שנפגע. ההורים חשים ש"התקרה נפלה להם על הראש". הם מרגישים שתמיכה באחד הילדים, תהווה דחייה בילד האחר.

באלי אומרים שהתגובה האופיינית של הורים היא רצון להסתיר את שהתרחש, ו"להוריד פרופיל". הם מרגישים כשלון ובמקרים רבים מנסים לעשות הכל כדי להמעיט בחומרת המקרה במשפטים כמו: 'זה היה רק משחק' או 'זה יעבור'".

אבל, מדגישים בארגון, להתעלמות מהבעיה יש מחיר כבד: הילדים הפוגעים שלא יטופלו עלולים להפוך לאנסי העתיד. לכן, באותם מקרים, הם משוכנעים, חשוב לתקן את דרך המחשבה שלהם, ולהביא אותם להתנצל בפני הקורבן כדי ששני הצדדים יוכלו להמשיך הלאה.

כתבה שלישית בסדרה