התעללו בילד, איך אפשר לדעת?

הילד שלך חזר הביתה מבית הספר והסתגר בחדר. הוא לא רוצה לדבר, אבל את משוכנעת שקרה לו משהו, משהו רע. אבל איך מביאים אותו לספר את האמת, גם אם היא כואבת מאוד? איך אפשר לזהות סימנים להתעללות, פיסית או מינית?  

בשבוע הבא יצוין יום זכויות הילד הבינלאומי, הזדמנות טובה לחזור ולהדגיש כי ההתעללות בילדים, ובמיוחד התעללות מינית, נמצאת על פי כל הנתונים בעלייה, וההורים הם הבלם הראשון והטוב ביותר לסיטואציה קשה שעלולה לצבור תאוצה. במועצה לשלום הילד מסבירים שהילדים בדרך כלל שותקים לאחר שעברו טראומה של התעללות - ולכן יש חשיבות גבוהה לזיהוי האירוע על ידי מבוגרים.

חשוב לזכור שזה יכול לקרות לכל אחד, וגם מי שאמורים להיות מומחים בזיהוי הסימנים יכולים להיכשל כישלון חרוץ. הנה לדוגמא הסיפור הבא: נער בן 14 אושפז בבית החולים לאחר שהוכה קשות, ומבדיקה התברר כי אביו התעלל בו במשך שנים. איך אף אחד לא ידע? מסתבר כי הנער דווקא סיפר ליועצת בית הספר, אך היא בחרה שלא להאמין לו, משום שסברה כי מדובר ב"שיגעונות של גיל ההתבגרות". אביו של הנער הוא מדען בכיר במוסד אקדמי ידוע ומכובד - והיועצת שלא האמינה שאדם כזה יתעלל בבנו, לא דיווחה על ההתעללות בזמן.

ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, מסביר: "צריך לזכור שמדובר בילדים שהם קורבנות. לפעמים הם מאוימים או מבולבלים, ומרגישים שהם בכלל אשמים במה שנעשה להם, ואז הם בטח לא רוצים לספר, כי הם חוששים מהתוצאה. הם גם עלולים לחשוש שיענישו אותם. הרבה פעמים יש גם במשפחה קשר של שתיקה, או עניין של נאמנות כביכול לצד אחד. לדוגמה, כאשר אב מתעלל בבתו, והאם מקריבה את הילדה בשם 'שלמות המשפחה'. גם בסביבה המורחבת יש נטייה לא לראות ולא לשמוע. במידה ולא מגלים - המחיר שהילד, המשפחה והסביבה כולה ישלמו יהיה גבוה לאין שיעור".

לעיתים משתמש הילד בדרך מוסווית, כמו למשל: "אני מכיר מישהו שיש לו בעיה", או "מה יכול לקרות אם ילדה סיפרה לאמה שמישהו נגע בה, אבל האם לא האמינה לה?". במקרים כאלה יתכן שהילד באמת מספר אודות חבר או אח, אך יתכן שהוא מספר על עצמו. על המבוגר לעודד את הילד בעדינות וברגישות, לספר את הידוע לו על הילד "האחר". קרוב לוודאי שלבסוף תצא האמת לאור.

ישנם סימנים לא מילוליים: התעללות פיזית מותירה לעתים קרובות פגיעות וסימנים נראים לעין. יש להיות ער להופעתם של סימני האזהרה הבאים, העלולים להצביע על התעללות פיזית:

• חבורות המופיעות בקבוצות, בשלבים שונים של ריפוי או בצורת החפץ שגרם לחבורה (למשל: כף יד, אבזם חגורה, חוטי חשמל וכו').
• כוויות (שנגרמו למשל מנוזל חם, מסיגריות או ממגהץ לוהט).
• פגיעות על הפנים ("פנסים" סביב העיניים, לסת שבורה, אף שבור, שפתיים מדממות או נפוחות).
• סימני נשיכה (במיוחד אם הם בגודל פיו של מבוגר, או שהם חוזרים ונשנים).
• שריטות בלתי-מוסברות, או סימני רצועות.
• סדקים או שברי עצמות בלתי-מוסברים.
  

יש לזכור עם זאת, כי חלק מהסימנים הללו יכולים תוצאה של תאונה או

 פגיעה מקרית ולא מכוונת. כשהילד איננו נותן הסבר לפגיעה, או שההסבר שניתן לפגיעה לא הגיוני, או כאשר מנסים להסתיר את הפגיעה באמצעות לבוש, או בדרך אחרת – יש בכך סימן אזהרה. לעתים לא ניתן לראות סימנים חיצוניים להתעללות (אם משום שאינם קיימים או משום שהם מוסתרים).

ניתן וצריך במקרה זה לשים לב לסימני זיהוי, הבאים לביטוי בהתנהגות הילד, כמו:

• בעיות משמעת רבות
• תוקפנות ואלימות כלפי אחרים
• אלימות מילולית מוגזמת
• לבישת ביגוד שאינו הולם (כדי להסתיר פגיעות)
• ניכור, בדידות, עצב והתכנסות עצמית
• חשש מקשר עם מבוגרים
• תלונות פסיכוסומטיות
• דיבורים על התאבדות או ניסיונות אובדניים
  

חשוב לזכור עם זאת, כי אפיוני התנהגות אלה יכולים גם לבטא מצוקה אחרת ויש בהם כדי לתת לנו רמז אפשרי ולא קביעה החלטית לגבי התעללות.

• קשיים בהליכה או בישיבה
• בגדים קרועים או מוכתמים בדם
• תלונות על כאב או גירוי באברי המין
• זיהומים או שטפי דם חוזרים באברי המין
• מחלות מין
• הריון, במיוחד בגיל ההתבגרות המוקדם
  

• גילוי עניין מוגזם או ידע רב בנושאים הקשורים למין (בציורים, בעבודות או בחיבור)
• שימוש במושגי מין שאינם הולמים את הגיל
• הצגת התנהגות מינית מוזרה כלפי ילדים אחרים, בעיקר מתוך כעס, תוקפנות או שתלטנות
• פגיעה מינית בילדים אחרים
• נסיגה לשלב מוקדם בהתפתחות, כמו מציצת אצבע, הרטבה, דיבור תינוקי ועוד
• אוננות באופן כפייתי
• ניסיונות אובדניים
• בדידות, ניכור ונתק חברתי
  

כיצד להגיב?

תגובת המבוגר חשובה ביותר ועשויה להשפיע על הרגשתו של הילד, ביטחונו ונכונותו להיפתח אל המבוגר, לתת בו אמון ולספר על ההתעללות. חשוב מאוד להקפיד על הדברים הבאים:

• לשוחח עם הילד במקום פרטי וביחידות
• לנסות להישאר שקטים ואוהדים. אם הקרבן חש כי דבריו מרגשים אותנו הוא עלול להפסיק בדבריו במטרה לגונן עלינו
• לא להגיב בבהלה מילולית, או כזו המתבטאת בשפת הגוף
• להאמין לדבריו של הילד ולומר לו כי הינו דובר אמת
• לעודד את הילד להמשיך ולספר. נאמר לו למשל: "אני שמח שסיפרת לי על כך, זה אמיץ מאוד מצדך"
• לומר לילד כי אין לשמור על המידע בסוד
• לא להתיימר לחקור או לטפל ללא הסמכה, להתייעץ עם אנשי מקצוע מורשים במקרים של ספק ולדווח כנדרש בחוק בכל מקרה של התעללות בילד או חשד להתעללות כזו.
  

המידע בנושא הועבר על ידי המועצה הלאומית לשלום הילד .