שתף קטע נבחר

יורים ולומדים: "פרויקט 'נערי רפול' עדיין חיוני"

הפרויקט הזה היה בבת עינו של רפול - נערים ונערות בעלי נתונים אישיים נמוכים שהגיעו לבסיס בחוות השומר ועברו הדרכות מיוחדות בזכותן הצליחו להשתלב בצה"ל. למבקריו אמר ש"לא ייתכן שגוף כמו הצבא ייתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה". היום, עשרים שנים אחרי הקמת הפרוייקט, הוא עדיין נאבק על קיומו

שמו של הרמטכ"ל והשר לשעבר, רפאל איתן, שנהרג אתמול (יום ג') נקשר במידה רבה בפרויקט שהיה בבת עינו ואף נקרא על שמו - "נערי רפול". במסגרת פרויקט זה מקובצים חיילים בעלי נתונים אישיים נמוכים ב"חוות השומר" שליד צומת גולני, שם הם עוברים הכשרה מיוחדת. 20 שנה אחרי, מתברר שהפרויקט הזה חיוני ממש כמו ביום הקמתו.


בנוסף על ההכשרה הצבאית הרגילה, זוכים חיילים אלה לשיעורים עיוניים נוספים על מנת להקל עליהם את ההשתלבות במסגרת הצבאית. לאחר הכשרה זו עוברים החניכים קורסים מקצועיים שונים וחלקם אף מגיעים ליחידות קרביות.


פתיחת הבסיס לוותה בוויכוחים קשים בקרב הדרג הפיקודי הבכיר של צה"ל. זאת לאחר שחלק מהקצינים הבכירים טענו שתפקידו של צה"ל הוא להגן על המדינה ולא לתקן את מחדלי מערכת החינוך. אחרים טענו כי "אין ביטחון ללא חוסן חברתי".


אבל הדיון הצבאי סביב קיום היחידה נמשך ובתחילת שנות ה-90 נשקלה האפשרות לפנות את חוות השומר, אולם בסופו של דבר התבטלה הגזירה. קצין ששירת ביחידה אמר אז כי "מאז הקמת היחידה, אנו עומדים כל העת על המשמר כדי למנוע את פירוקה או קיצוצה של היחידה. הידוק החגורה בצה"ל ועמדות נגד של בכירים הפכו את מלחמת הקיום ללחם חוקנו".


למרבה הצער, דברי הקצין אז, תקפים גם היום. היחידה עומדת חדשות לבקרים בפני איומים של קיצוץ תקציבי כזה או אחר.


לשאלה החוזרת ונשנית בדבר הצורך של צה"ל לעסוק בחינוך, היתה לרפול תשובה נחרצת. בראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בשנת 1991 אמר: "מידת הבורות של החיילים שגויסו, גילתה ברבים את המחדל הנורא של מערכת החינוך. לא ייתכן שגוף כמו הצבא ייתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה, ומי שטוען שזה בא על חשבון טנקים וצנחנים, פשוט משקר".


"הוא היה שתקן גדול, אבל עם החיילים דיבר ארוכות"


אל"מ רוני קלינסקי, לשעבר סגן קצין חינוך ראשי, סיפר ל-ynet שהפרויקט הוקם כבר בתקופתו של מרדכי (מוטה) גור, אולם רפול היה זה שהחליט להגדילו באופן משמעותי. רפול קבע שהצבא יגייס כל מי שרוצה להתגייס ויעזור לו לרכוש השכלה תוך כדי השירות הצבאי.


לדבריו, "המוקד הוגדר כחייל עצמו. הפרט ולא צרכי המערכת. רפול דאג שהצבא יעמיד לרשות הפרויקט את האמצעים הנדרשים, וקידם את הרעיון בכל דרך אפשרית. הוא החליט, למשל, שכל איש קבע בצבא יתרום ממשכורתו יום עבודה לטובת ארגון ליב"י, שמימן את הפרויקט. מי שלא רצה לתרום היה צריך לבקש זאת ולקבל אישור מיוחד".


הוא סיפר שרפול היה מגיע לביקורים בכל מיני בסיסים, לפעמים בהתרעה קצרה, שם נפגש עם החיילים והמפקדים, והתעניין בהתקדמותם ובחייהם האישיים של חניכי הפרוייקט. "אז התחילו לקרוא לזה 'נערי רפול', וגם החיילים קראו ככה לעצמם", סיפר.


אל"מ קלינסקי נזכר ברפול שלא כולנו הכרנו, באיש עם סבלנות וחום אנושי למכביר. "הוא מיעט לדבר. בנאומים הוא דיבר בקושי חצי דקה. במשך הזמן גיליתי בו חמימות רבה. למרות שהוא היה שתקן גדול, עם החיילים הוא דיבר ארוכות. היה ממש כיף לעבוד איתו. הוא נתן הרגשה שאתה עושה דברים גדולים וחשובים".


"רפול ידע שאם לא יטפלו בנוער שגדל במצוקה זה יהפוך לבעיה חברתית ממדרגה ראשונה", הסביר. "היו שחשבו שלא יהיה יותר צורך בפרויקט, כי לא תהיה יותר אוכלוסיה נזקקת בישראל, אבל הנה, 20 שנה לאחר הקמתו הפרויקט עדיין חיוני והכרחי".


פורסם לראשונה 23/11/2004 22:20

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מקדם את החלשים. רפול הרמטכ"ל (ארכיון)
צילום: לע"מ
מומלצים