התפטרות גלית אבישי - ההפסד של הצרכנים

ארגון הצרכנים הראשון בישראל היה ארגון הצרכנים הבלתי-תלוי, שהוקם בשנים הראשונות לקיום המדינה עי אירמה פולק זל. הארגון ממשיך לפעול עד היום והוא עדיין הארגון היחיד שהוא באמת בלתי תלוי. הארגון נסמך בעיקר על עבודה התנדבותית ולא מצליח להציב את עצמו במרכז הבמה.

את הקמת המועצה הישראלית לצרכנות יזמה עוד שולמית אלוני. המועצה הוקמה ב-1969 לפי החלטת ממשלה, כארגון-גג של כל ארגוני הצרכנים, והיתה אחראית גם לחלק את תקציביהם. בשטח פעלו אז ארגון הצרכנים הבלתי תלוי, הארגון להגנת הצרכן בהסתדרות בראשות נוזהת קצב, והמכון למסחר הוגן של הסוחרים. בהחלטת הממשלה נקבע שהמתכונת תהיה זמנית - עד לעיגון מעמדה בחוק. כמו שקורה הרבה פעמים, הזמניות הזו נמשכת כבר למעלה מ-35 שנה.

במהלך השנים פרשו הארגונים האחרים מהמועצה והיא הפכה לארגון צרכנים בפני עצמו. במהלך השנים כיהנו כמנכ"ליות המועצה עו"ד מאיה תבורי, עדה לבנון, עו"ד אסתר גלר-סבן, אריאלה רבדל וגלית אבישי. כולן או שהתמנו או שהלכו הביתה על רקע פוליטי - בדיוק כמו אבישי. הסיבה: הקשר הפוליטי הבעייתי של המועצה.

למעשה, גוף שהיה אמור להיות נטול זיקה לכל עניין פוליטי מחובר לממשלה - ולמעשה למשרד האם שלו, משרד התמ"ס. שר התמ"ס הוא זה שממנה את חברי הדירקטוריון, שאמורים להתוות את מדיניות המועצה, וממנה גם את מנכ"ל המועצה בשיתוף עם שר האוצר.

משרד התמ"ס הוא גם זה שמקצה את תקציב המועצה - וזה תמיד היה דל ובלתי-מספק. כי פעילות צרכנית עולה כסף: יש צורך לערוך בדיקות, פעילות משפטית וייעוץ מול היועצים של הכרישים שעומדים מול המועצה, ואפילו טיפול בתלונות צרכנים.

עם התפטרותה מתפקיד מנכ"לית המועצה שלחה גלית אבישי למבקר המדינה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, מכתב שבו טענה כי המועצה לצרכנות לא משכה אש כל עוד עסקה בטיפול בתלונות צרכנים פרטניות. זאת, מבלי לסכן אינטרסים עיסקיים כבדי משקל של גופים בעלי עוצמה והשפעה. הדבר השתנה, לטענתה, במהלך ארבע וחצי שנות כהונתה. לדבריה, בתקופתה הדבר השתנה כאשר המועצה נכנסה לעימותים חריפים, בין השאר עם הבנקים - על רקע המאבק על עמלות הבנקים, המאבק עם קופות החולים בנושא העמימות בתקנוני הביטוחים המשלימים, המאבק בנושא הפיקוח על ספרי הלימוד, המאבק נגד חברת החשמל בנושא הפיצוי על נזקי נחשולי מתח ועוד.

בפועל, בדיקת ההיסטוריה של המועצה הישראלית לצרכנות מגלה כי היא היתה עתירת סכסוכים על רקע פוליטי, עקב המבנה הא-נורמלי שלה.היחס של משרד התמ"ת למועצה במהלך השנים נע בין אדישות להפעלת לחצים. היחידה במשרד המסחר והתעשייה שהיתה אכפתית כלפי המועצה, הפגינה מעורבות בפעילותה וגם השקיעה משאבים ומאמצים בקידומה היתה מאשה לובלסקי, בעת שכיהנה כסגנית שר בשנות ה-90. לובלסקי הצליחה לנטרל אינטרסים

פוליטיים. כשראש הממשלה אריאל שרון היה שר התמס, הוא הביא את לימור לבנת כחברת מועצה. לבנת ניסתה להדיח את עדה לבנון, שהיתה אז מנכל המועצה, מתוך מודעות לכך שפעילות צרכנית יכולה לעשות כותרות.

המועצה לצרכנות גם סבלה במשך שנים מלשכה משפטית חלשה. תקופות הזוהר היו בזמנה של עדה לבנון, כאשר עו"ד דני ארנסט היה היועץ המשפטי, בתקופות פעילותה של עוד יעל אונגר (היום ראש הפורום הצרכני ב-ynet) והיום, כשהמחלקה המשפטית מונה לא פחות מ-3 עורכי דין, בראשות עוד יוסי ברג.

ברג הוא מהמוצלחים והאמיצים שבין עורכי הדין המתמחים בצרכנות. בין השאר הוא עומד מאחורי הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשת שופרסל, שהוגשה השבוע. גם לשכה משפטית חזקה במועצה היא לצנינים בעיני משרד התמ"ס וקיים חשש רציני לגורלה עם לכתה של גלית אבישי והסיכויים הטובים למינוי מנכ"ל פוליטי.

ככל הידוע אין ארגוני צרכנים בעולם המערבי הכפופים למשרדים פוליטיים - במיוחד כשמדובר במשרד ממשלתי רווי אינטרסים עיסקיים כמו התמת. קחו לדוגמה את תפקיד הממונה על הגנת הצרכן, שהוא איש התמת, ואשר מבקר המדינה עמד בהרחבה על סירוס תפקידו ועל הזלזול הנובע מכך של התמ"ת בנושא צרכני. לממונה על הגנת הצרכן כיום, עוד יצחק קמחי, יש הרבה מאוד סמכויות על-פי חוק הגנת הצרכן. באמצעותן ניתן היה להפוך את התפקיד לבעל עוצמה לא פחות ממה שזה של הממונה על ההגבלים העיסקיים בתחומו. מה שדרוש הוא אדם בעל ידע משפטי נרחב, תעוזה, אסרטיביות, ידע והבנה והעיקר - אהבה לצרכנים ולצרכנות.

על-פי הגדרת החוק בכל הנוגע לחוק הגנת הצרכן, לממונה ולכל מי שהסמיך לעניען זה יהיו סמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח. עד היום זה לא קרה. כל זה רק מגדיל את חשיבותו של ארגון צרכנים חזק, שהוא קריטי בתנאי המשק הישראלי.לארגון צרכנים טוב שורה ארוכה של תפקידים. למשל, מעורבות בחקיקה. המועצה לצרכנות היתה זו שלחמה בעבר והשיגה את פתיחת בתי הדין לתביעות קטנות. עד הפעלתם היו סיכויי הצרכן הבודד מול הגופים הגדולים אפסיים. המועצה, בגלגולה הנוכחי, עומדת מאחורי חוקים ותקנות שונים - מיוזמות ועד ניסוח - בנושאים כמו מדיניות השבת טובין, תקנות התיווך, שירותי תיירות ועסקי פירמידה.

המועצה - שנמצאת בבעלות משרד המסחר והתעשייה ומכון התקנים, עוד אנומליה ישראלית - אמורה להשתתף ולקחת חלק פעיל בקביעת התקנים של המוצרים שאנחנו צורכים, פעילות שלא בוצעה בשנים האחרונות. התוצאה: בתקנים יש משקל קטן מדי לצרכנים ומשקל גדול מדי לאינטרסים של החברים בוועדות התקינה. שלא לדבר על התביעות הייצוגיות החיוניות כיום על רקע הבעיות הקשות באכיפה.ארגון צרכנים חייב להיות כתובת לצרכן בכל בעיה או תלונה שמתעוררת אצלו. זרם התלונות מגיע לכ-40 אלף בשנה - עדיין לא מספיק. ארגון צרכנים צריך לפעול לקידום החקיקה שתפתור את הבעיות שעולות. וכמובן - תפקיד חשוב שנזנח בארץ בשנים האחרונות הוא נושא הבדיקות הצרכניות, שמביאות מידע לצרכן. מדובר בבדיקות יקרות מאוד, אך חיוניות.

היום הבדיקות נעשות בעיקר על-ידי כלי התקשורת, אבל גם הם לא מצליחים להרים בדיקות של מוצרי חשמל כבדים כמו מקררים, טלוויזיות ודי.וי.די. ישראל הופכת לפח האשפה של עודפים עולמיים בתחום החשמל והאלקטרוניקה (לצד מותגים ידועים, כמובן).

העובדה היא שאין לנו ארגון צרכנים חזק מספיק, גם גורמת להקמתם של כל מיני ארגוני קטנים, שקמים חדשות לבקרים על-ידי צרכנים ומחליטים להגן על עצמם. אם היה ארגון צרכנים חזק - זה לא היה קורה.מהי נוסחת המימון האפשרית?

הנוסחה: הצרכנים בישראל לא בנויים לממן ארגון כמו המועצה הישראלית לצרכנות על-ידי דמי חבר - גם בגלל חוסר יכולת כלכלית וגם בגלל העדר מסורת. לכן, יש צורך בתקצוב ממשלתי, אבל עליו לצאת ממשרד המסחר והתעשייה או מכל משרד כלכלי אחר. ערוץ מתאים הוא משרד ראש הממשלה או משרד המשפטים. משרד המשפטים - או אולי ועדת כנסת - צריך להיות מי שימנה דירקטוריון נטול כל זיקה פוליטית.

המינויים צריכים להיות של אנשי אקדמיה, אנשי ציבור ואנשי מקצוע. כאשר המינויים של ההנהלה והמנכ"ל יעשו על-ידי הדירקטוריון.