אטימות וירטואלית לא תציל ממוות
פיקוח נפש זה פיקוח נפש זה פיקוח נפש - וזה לא משנה אם הקריאה להצלת חיים מגיעה דרך פרסום בדואר זבל, פרסום ברדיו, פרסום בטלווזיה, פרסום בעיתון או פרסום במגפון בשכונה. משה הלוי ('הלמו') בעד ניצול המדיום למען הצלת חיי אדם
כשאני חושב על אנשים אטומים, אותם אנשים שיש להם הכל ולא צריכים עזרה מאף אחד, עולים במוחי תיאורים שונים ומשונים המיטיבים לתארם וכאן המקום לפרטם: אנשים שבעים, עם משכורת חודשית קבועה, עם כתמי מיונז על החולצה, עם אוטו חדש, עם בית וגינה ובלי בעיות רפואיות מיוחדות הדורשות בקשת עזרה מאחרים.
מדובר באנשים חסרי סבלנות וסובלנות, שירטנו על כל קבלת מכתב חדש בתיבת הדואר הפרטית שלכם מנמען שהם לא מכירים. הם ירטנו על הקבצן ברמזור. הם ירטנו על הזקנה ברחוב שמבקשת מהם שקל, ויתרגזו כאשר יטרידו אותם לדקה וינסו לבקש מהם קצת עזרה והרבה רחמים.
הרי אינספור בקשות עזרה לא רלוונטיות עבורם יהפכו את החיים הקלים ומהנים שלהם לבלתי נסבלים. בריכוזים עשירים כבר נלחמים בתופעה עד חורמה, באמצעות שערים חשמליים עם קוד סודי, שומר נובח בכניסה לבית, פנייה למשטרה על מנת שזו תסלק את הקבצן מהרמזור בצומת, כדי שלא יצטרכו לראות ולשמוע את צעקות ההצילו של האחר.
אדישות לסבל של האחר
גם אצלנו באינטרנט נראים ניצניו של המאבק באנשים החלשים האלה, שמנסים להפוך את האינטרנט ואת הנגישות לדואר האלקטרוני של כל אחד ואחת מאיתנו כדי להסב את תשומת לבנו.
אחד מהמתנגדים הוא טל איתן, שכתב מאמר בגנות התופעה של בקשת עזרה בדואר אלקטרוני. איתן יצא נגד אדם אחר שלקח על עצמו לבקש עזרה בשם אישה המחפשת כליה כדי להציל את חייה. אמיר גנס, השולח לנו דואר זבל פרסומי, החל לשלוח הודעות בשם אשה חלשה, בהן הוא מבקש בשמה תרומה, ולגעת בשמה בלבם של מאות אלפי אזרחים בישראל, שאולי אחד במהם יכול לעזור לה להשיג תרומה של כליה.
עולמם המחשבתי של מתנגדי הפרסום בדואר זבל חרב עליהם כאשר הם גילו כי הוא עושה זאת חינם, ללא קבלת תמורה כספית כלשהי. לטענתם, אמיר גנס מרוויח תדמית חיובית בצורה צינית. הרי זה אסור לו. הוא הרי ספאמר. מה הוא, ערוץ 2 שעושה את "יום טוב"? הרי הוא זבלן, ובארה"ב אנשים כאלה נכנסים לכלא (כמובן שלא נספר לכם שהם נכנסים לכלא בגלל ההונאה ולא בגלל משלוח המכתב).
מכתב מצפירה
בניגוד לטל איתן, אני לא הופתעתי לגלות בתיבת הדואר שלי, לצד בריטני ספירס בעירום, ויאגרה צמחית, שעוני רולקס מזוייפים, הצעות לעבודה מהבית, לסביות יפניות ועוד הצעות מפתות כאלה ואחרות (שאותם דווקא לא שלח גנס), מכתב מצפירה שיקלי, שחלתה במחלה קשה ועכשיו זקוקה להשתלת כליה בחו"ל.
קשה שלא להזדהות ולהתעצב מסיפורה של צפירה, שהוא סיפור של רבים אחרים. בישראל חיים היום מאות בני אדם ואולי אפילו יותר, הממתינים להשתלות איברים שונים ומצפים בכיליון עיניים להצלה היחידה לחייהם. חלקם אוספים תרומות, מתדפקים על דלתות, מתחננים לעזרה.
כמי שהחזיק אתר אינטרנט פופולרי ברשת, אני יודע על פניות רבות של אנשים לבעלי אתרי אינטרנט, בעלי פורומים ובעלי רשימות תפוצה בדואר אלקטרוני, שבהם הם מבקשים ולפעמים מתחננים לקצת פרסום על מצבם הקשה בתקווה לקבל תרומת איברים או עזרה אחרת.
תרגיל לא ציני בכלל
מדובר במעשה טוב של גנס, שנועד להציל נפשות. אפשר כמובן להתנגד לכך באמצעות כתיבת מאמר מלומד או איום טלפוני על אמיר גנס שלא מנסה להסתתר כמו כל הספאמרים בארה"ב שיושבים בכלא על הונאות.
בחינה מעמיקה יותר של הנושא תראה לכל בר דעת שלא מדובר בתרגיל ציני שמטרתו להשיג יחסי ציבור חינם, על גבם של אומללים ומסכנים. כל בעל עסק מסחרי כמו גנס יודע שלעזור לנזקק זה גוזל זמן, כסף וגם צריך לחטוף את הריקושטים מכל אותם שבעים חסרי רחמים שרחמנא ליצלן, מישהו פלש לתיבת הדואר שלהם וביקש מעט עזרה והרבה רחמים.
אמיר גנס עשה את המעשה הנכון. המעשה שלו אינו יותר ציני ממעשה עזרה של כל חברה מסחרית או ערוץ תקשורת מסחרי שעוזר לעניים ולנזקקים בעזרת פרסום אגרסיבי הרבה יותר מדואר זבל.
אטימות מקוונת
אכן, אם כל אדם ישתמש בדואר האלקטרוני כדי לבקש קצת עזרה ורחמים, לא נקבל רק שתי פניות מקוונות בחודש, אלא שתי פניות מקוונות ביום. בשביל אותם אנשים שבעים שחיים טוב עם האטימות המקוונת שלהם, זה יהפך לגיהנום. האחרונים הצליחו למלט את עצמם מדמותו של הקבצן ברמזור, מדמותה של הענייה הזקנה ליד הקניון ומדמותם של האנשים קשיי היום בלשכת התעסוקה ובבתי החולים.
הם האטומים והשבעים כבר מסודרים בבית, עם חיבור לאינטרנט מהיר, עם דואר אלקטרוני ועם עבודה מרחוק. את חשבון הבנק וכרטיס האשראי שלהם שלהם הם בודקים באינטרנט, את הספרים הם קונים באמזון, ואת מכשירי החשמל והאלקטרוניקה הם קונים בסקאל, בנטאקשן ובוואלה שופס. לקולנוע ולחנות הדיסקים הם כבר לא צריכים לנסוע. יש אימיול וקאזה ויש סרטים פיראטיים חדשים בשפע. העשירים החדשים לא צריכים לצאת לרחוב ולראות את הזוועה החברתית שמתרחשת כאן במדינה.
לאן מתנגדי דואר זבל חותרים
קל להבין לאן המתנגדים הקשים לדואר זבל חותרים - לעולם מקוון נטול פניות ונטול הטרדות לא מוזמנות. לא רוצים פרסומות ולא רוצים שיפנו אלינו בכלל. הם רוצים להמשיך ולחיות בבועה השקטה שלהם. אל תפריעו את מנוחתם ושלוותם. הכל זאת, סטייק עסיסי ברוטב קוויאר גורם לעייפות, וכל טירדה אלקטרונית יכולה להוציא את הנמען העשיר משלוותו.
מכתבי התחנונים של צפירה שיקלי ודומיה, הם לא סממן מדאיג, אלא ביטוי למציאות בה רוב האנשים מבלים ועושים את קניותיהם מבלי להזדקק לצאת מהבית החם לכיוון הקניון הקרוב, ובדרך לפגוש את כל אותם חלשים חברתית של מדינת ישראל. על רקע זה, ניצול המדיום של דואר אלקטרוני להצלת חיים ולעזרה לחלשים זו התפתחות מבורכת ומתבקשת.
אותם מתנגדים באופן גורף לספאם סומכים את טיעוניהם על ספאמרים שנעצרו ונשפטו בארה"ב בגין הונאות מקוונות בכרטיסי אשראי ובהשארת צרכנים פראיירים ללא כספם. הניסיון לייחס לאמיר גנס את כל הרפש שמגיע מארה"ב הוא לא נכון ולא צודק, גם אם המכתבים שלו מציקים לכם. כל מה שאתם יכולים לעשות זה פשוט להוריד את עצמכם מהרשימה שלו ולא לקבל יותר. שלא כמו בארה"ב, הוא כן יוריד אתכם מהרשימות שלו ולא תקבלו יותר דואר זבל. תנסו. זה עובד. לא עובד? תתקשרו אליו בטלפון ותדרשו זאת בתוקף. תאמינו לי שזה יעבוד.
המלחמה בדואר זבל פרסומי הפכה ממלחמה צודקת לקביעת כללים וחוקים מסודרים בנושא, למלחמה דמגוגית שבה כל עוולות המחשב ודיני העונשין מיוחסות גם לאותם ספאמרים שכן עובדים לפי החוקים הקיימים בישראל, ולא מנסים להסתתר במחשכים, אלא מצרפים לכל מכתב פרסומי שלהם גם את שמם וכתובתם.
לפנייה לכתב/ת 
