הפרצופים על המאדים

התמונה המפורסמת מבין דמויות פרצופי האדם המצולמים בחלל היא זו שצולמה בידי ויקינג ב-1976 ופורסמה כגימיק בידי מדענים במעבדה להינע סילוני של נאס"א באותה השנה. אולם כבר בתמונה אחרת שצולמה זמן קצר לאחר מכן, השטח נראה לא שונה משאר ההרים השגרתיים המראים פני אנוש, בהתאם לאור השמש הפוגע בהם בזוית מסוימת.

עניין של ביטים

הנה הכיתוב המקורי של נאס"א כאשר פרסמה את התמונה. "החללית המקפת ויקינג 1 צילמה איזור זה בקו רוחב צפוני של מאדים ב-25 ביולי 1976, כאשר חיפשה אתר נחיתה עבור הנחתת של ויקינג 2. הכתמים בצילום מקורם בהעדר נתונים – שגיאות ביטים – שנגרמו בשל בעיות בשידור הנתונים ממאדים לכדור הארץ.

המזכיר פני אדם במרכז התמונה".

הצללים בתצורות הסלעים נותנים את האשליה של אף ופה. גיאולוגים פלנטריים מיחסים את הצורה הזו לתהליכים טבעיים לחלוטין. רוחבה של הדמות הוא כ-1.5 קילומטרים, כאשר השמש נמצאת בזוית של 20 מעלות. התמונה צולמה ממרחק של 1,873 קילומטרים.

מקרה ארוס

פחות מפורסם, אך גם יותר מאיים הוא הפרצוף שנמצא על האסטרואיד ארוס. החללית ניר-שומייקר צילמה את התמונה של חלקו הדרומי של חציו המזרחי של ארוס ב-28 באוקטובר 2000 במרחק של 194 ק"מ. ואולם החוקרים אומרים כי תאורה די מקרית יצרה את האשליה של הפרצוף.

כאשר המדענים הפעילו את החללית ניר-שומייקר הם ראו את התצורה המוזרה והמסקרנת הזו על ארוס, הם קראו לה מידית בשם "טביעת כף היד". הם נהגו כך כמו תמיד במקרים של צילומי חלל מסתוריים. ואולם כף היד היא למעשה מכתש בקוטר של 5.3 ק"מ. כך זכתה כף היד לשם הרשמי פסיכה (במיתולגיה היוונית אהובתו של קופידון, המייצגת את הנשמה) שם מתאים למכתש על סלע חללי ששמו ארוס.

לב של חייזרים

בעלי תיאוריות הקונספירציה מצביעים על הפרצוף המאדימאי הידוע לשמצה כאשר הם מבקשים תמיכה בעמדתם לפיה נאס"א מנסה לטייח נוכחות של חייזרים קרוב כל כך לכדור הארץ. ואולם גם לחייזרים אמור להיות לב? אם כך אחד כזה נצפה ב-1999 בידי מארס גלובל סרווייר. החוקרים אומרים כי הלב אינו יציר בריאתם של חייזרים. למעשה או לא יותר מאשר בור, איזור שהתמוטט בצורה הידועה כ-raben. הצורה נוצרה לאורך קו שבר כאשר סלעי היסוד נעו סביבה. רוחב העמק הוא 2.3 קילומטרים.

כוכב הלכת מאדים זכה בפרס של העצם השמיימי בעל מספר הלבבות הרב ביותר במערכת השמש. התמונה הזו פורסמה מעט לפני יום האוהבים- ולנטיין דיי בשנת 2000. התצלום של מארס גלובל סרווייר חושף שני לבבות קטנים, בקושי בקוטר של 255 מטרים באיזור הקוטב הדרומי של מאדים. שלא כמו הלב האחר על מאדים שהוא בעצם בור, לבבות אלה הן גבעות הבולטות מעל השטח.

מכתש הפנים השמחות

פחות מוכר מאשר הפרצוף הותיק יותר, הסמיילי המאדימאי הזה זכה לכינוי "מכתש הפנים השמחות" בידי המדענים שראו אותו. התמונה צולמה בשנת 1999 בידי המצלמה שעל גבי המקפת מארס גלובל סרווייר. המכתש שבע הרצון בצדו המזרחי של מישור ארגיר נקרא באופן רשמי מכתש גייל (Galle), וקוטרו 215 ק"מ. הצבע הכחלחל-לבנבן נובע מקרח חורפי.

אבי בליזובסקי הוא עורך אתר הידען