כך תייבאו מכונית "אסורה" (פרק א')
חשבתם שהחוק אינו מתיר לייבא ארצה מכוניות ללא תקינה מתאימה? היבואנים אמרו לכם שאי אפשר להביא מכונית מסוימת ארצה, אם אינה מגיעה בצינורות הייבוא המקובלים? אז אמרו. האמת היא, שאין לכם שום בעיה להיות הבעלים המאושרים של מכוניות שאינן מגיעות לכאן דרך יבואן רשמי. כל מה שתדרשו לו, הוא כסף. הרבה כסף
בואו ונניח שאתם רוצים לרכוש מכונית כלשהי שמיוצרת בארה"ב, אבל אינה משווקת בישראל. עכשיו, נתאר לעצמנו שאתם מגיעים ליבואן המקומי, ומבררים עמו איך אפשר בכל זאת להפוך לבעלים המאושרים של מכונית כזו. התשובה תהיה פשוטה: "אי אפשר". וזה קצת יטריד אתכם, כי בחודשים האחרונים, בעיקר אם אתם תל-אביבים, ראיתם כבר מכונית כזו נעה על הכביש, עם מספר ישראלי צהבהב, רשמית לחלוטין.
רוצים האמר H2 עם לוחית ישראלית?
אז מעתה, נגמרו השאלות. שלא יגידו לכם אחרת, כי המצב הקיים הוא זה: ניתן לייבא לישראל כלי רכב מארה"ב, הנושאים תקינה אמריקנית בלבד ולא אירופית למשל, כנדרש בישראל. יש לכם אפשרות לעשות את זה לבד, עם המון ניירת ובירוקרטיה. ואתם גם יכולים להכנס לסוכנות רכב לכל דבר ועניין, להצביע, להזמין, להמתין - ולהפוך גם אתם לבעלי רכב "אסור ביבוא רגיל".
זה הפרק הראשון בסדרת כתבות העוסקות ביבוא רכב מקביל, זה שאינו נעשה בצינורות המקובלים, על-ידי אחד מיבואני הרכב המוכרים בארץ. בפרק זה נספר איך זה בכלל יתכן, ולמה אף אחד לא עושה כלום כדי לשנות את המצב המגוחך. בבקשה:
איך זה יכול להיות?
לא פעם עסקנו בנושא ייבוא סדיר של מכוניות המיוצרות בארה"ב. ובאופן מעמיק במיוחד עשינו זאת רק לאחרונה, עם כתבת הסבר על תקנות נוכחיות ומעוותות למדי של משרד התחבורה והרישוי, שמתירים רק למי שנחשבת "חברה אמריקנית", לשווק בישראל מכוניות ללא תקינה אירופית. במילים אחרות, ג'נרל-מוטורס, פורד וקרייזלר, יכולות ומוכרות בארץ מכוניות שאינן עם תקינה אמריקנית בלבד. מותגים יפנים המייצרים גם בארה"ב (כולם פחות או יותר), פשוט אינם "מותרי יבוא".
הסיבה להחלטה היסטורית זו היא פוליטית בעיקרה. וכן, אתם צודקים. מדובר בסופו של יום בעיקר במעין "הכרת תודה" לאמריקנים, המזרימים לכיס המדינה סכומי כסף אדירים, ומצפים בתמורה לרכישה מקומית של מוצריהם. המיסוי הנמוך יותר לעומת מכוניות אירופיות ומזרחיות, אינו מספק. ולכן, משרד התחבורה מצהיר למעשה כי האמריקניות אקורה (הונדה), אינפיניטי (ניסאן) ולקסוס (טויוטה), מותגי יוקרה לכל דבר ועניין בשווקים אחרים, לא נחשבים "אמריקניים מספיק" אצלנו. ולכן אי אפשר לייבא אותם במסגרת אותן תקנות מקלות. בלשון אחרת, הם חייבים תקינה חדשה לגמרי.
אבל!
למרות זאת, מדינת ישראל מאפשרת לאזרח הקטן - אתם, אנחנו, ועוד כמה שיפורטו בהמשך - את מה שהיא אוסרת על היבואן הרשמי של המותג. מאפשרת לכל אחד לייבא ארצה רכב עם תקינה אמריקנית בלבד. במילים אחרות וברורות יותר, ניתן לבצע ייבוא אישי של כל רכב לארץ, בתנאי אחד. בעצם שניים. הראשון הוא שיש לאותו רכב יבואן או לפחות "נציג", שמוכן לאשר לכם בכתב לבצע זאת. וכן, יש טופס מיוחד עליו צריך לחתום היבואן. התנאי השני הוא שיש לכם מספיק כסף. זהו, בעצם.
רוצים אינפיניטי FX?
רגע, למה שהמדינה תעשה מעשה לא הגיוני בעליל שכזה? התשובה הרשמית היא שמכיוון ומדובר במכוניות בודדות בלבד בשנה, לא צפויה כל בעיה, והמדינה מעוניינת ללכת לקראת האזרח ולהקל עליו. אחרי שנרגענו מטוב הלב הפתאומי שנחת על הפקידות הבכירה, הרוצה בטובתנו לפתע, עצרנו רגע לבדוק האם זה באמת כך.
ומה גילינו? שלא בדיוק. קחו למשל את האינפיניטי FX. רכב כביש-שטח מהודר מאד, שמתחרה כאן בב.מ.וו X5 בגרסאות בסיס, כמו גם במרצדס M קלאס ובפולקסווגן טוארג, אם לנקוב במספר שמות. אנשים פרטיים יכולים אמנם לייבא אותו, אבל הלכה למעשה זה קורה בעיקר דרך סוכנויות ייבוא אישי. למשל "הינומה מוטורס" ברחוב המסגר, שתשמח לבצע עבורכם הזמנה של הרכב תמורת 400,000 שקל לגרסה הזולה יותר (FX35), או 490,000 שקל עבור ה-FX45. והיא לא לבד.
כל הסוכנויות בהן ביקרנו מכירות את הרכב היטב, ושמחות לדווח כי הקהל הישראלי מאד אוהב אותו. אחת מהן מחזיקה אפילו ברכב הדגמה לנסיעות מבחן. כולן מציעות מבחר מסלולי רכישה, ותנאי תשלום מאד גמישים. כולן מציעות מייד לייבא מכוניות שנותרו במלאי משנת 2004, או רכב משומש שעבר כבר קילומטרים רבים, וכמובן מכוניות חדשות לחלוטין משנת הייצור האחרונה.
הערכה זהירה מדברת על כמה עשרות מכוניות כאלה שהגיעו כבר ארצה, ומספר דומה שעושה דרכו לכאן ממש כעת. ואז אנחנו מדברים על קצב מכירה די נאה עבור מכונית יוקרתית כל כך. לא אחת פה ואחת שם, לא אזרח שחשקה נפשו במכונית מסוימת, אלא יבוא מסודר לכל דבר ועניין. ומכיוון שמדובר כמעט תמיד במכוניות יקרות, עם תג-מחיר מקומי סביב החצי מיליון שקלים, מדובר בעוול של ממש שנגרם ליבואן. כי אם מגיעות כל כך הרבה מכוניות, למה אסור לו, ולהם מותר?
כי אם להיצמד לדוגמה הזו, קרסו דווקא הפגינו עניין רב במותג אינפיניטי. כל כך הרבה עניין הפגינו, שאפילו פנו וביקשו אישור יבוא. תשובת המשרד הייתה זהה לזו שקיבלו גם יבואני הונדה שהתעניינו באקורד אמריקנית, וסובארו שלוטשים עיניים לטנדר הבאחה - בשום אופן לא.
ומה עכשיו?
בועז סופר, סגן מנהל רשות המיסים באוצר, המעורב היטב בשוק הרכב המקומי, הסביר ל-ynet כי כל הסוכנויות לייבוא אישי של מכוניות לארץ, פועלות למעשה באופן בלתי חוקי. אתם שומעים נכון - לדבריו של עובד מדינה בכיר, הן אינן חוקיות. אז איך מסנוורות אותנו בחלונות ראווה מלאי כל טוב מוטורי, ואיש אינו מונע זאת מהן? סופר, שמכיר לטענתו כל אחת מהן, מסביר כי הן פועלות באופן כה מתוחכם, עד כי למשרדים הממשלתיים אין מה לעשות נגדם. כך בדיוק, הכי פשוט שאפשר.
אולי לינקולן נביגטור?
איך הגיבו במשרד התחבורה? ראשית, זה הזמן לדווח כי מדובר במשרד הפחות נגיש שפגשנו אי-פעם. מה שמפתיע הוא שכל מי ששוחח עמנו, ולא משנה כיצד הוא קשור למשרד הזה, הבהיר שלהוציא מים מהסלע יהיה קל יותר מאשר לקבל תשובות קונקרטיות למצב. "יעבירו אתכם מאחד לשני, ולשלישי, ולרביעי, ותשובה לא יתנו", כך הזהירו אותנו. הם לא יכלו לתאר את המציאות טוב יותר. במילים אחרות, משרד התחבורה בחר שלא להגיב לדברים.
חלק א', בלבד...
אז מה היה לנו? סיפרנו לכם שאתם יכולים לייבא ארצה כל כלי רכב עם תקינה אמריקנית, כזה שהיבואן הרשמי של המותג או יצרן הרכב אינו מייבא ארצה. הדרך הפשוטה לעשות זאת היא בעזרת סוכנויות "יבוא אישי" שונות, הדואגות להכל, כולל רישוי מקומי של הרכב. אפשר לייבא כמובן גם לבד, ואין ספק שזה יהיה זול יותר, אבל הבלגן עליכם.
חוץ מזה למדנו למה מדינת ישראל לא מאשרת יבוא מסודר, וגם שכל העסק החצי רשמי הזה מוכר לה היטב. וגילינו גם שאותן סוכנויות יבוא "מתוחכמות מדי", ולכן לא ניתן למנוע את פעילותן. וכן גילינו כי משרד התחבורה אינו עונה. אבל זה לא חדש.
והכי חשוב, מדובר רק בפרק ראשון של פרויקט "מסתרי היבוא האישי". בפרק הבא נספר לכם איזה מכוניות כדאי להביא, איך אפשר בעזרת יבוא אישי לחסוך לפחות עשרות אלפי שקלים למכונית, עם מי כדאי לעבוד ועל מי אי אפשר לסמוך, מי ייתן לכם אחריות (אם בכלל) ואיפה תטפלו ברכב. שווה לחכות.
ובינתיים, תחשבו על הקורבט קבריולה הזו בחניה הפרטית שלכם
לפנייה לכתב/ת 
