הפסקת אש
נדמה שגם הרמטכ"ל הבין, שההתלקחות בינו לבין התקשורת אינה מועילה לא לצה"ל ולא ל"לגיטימציה להפעלת הכוח"
הרמטכ"ל משה יעלון ניסה אתמול, בנאומו בכנס הרצליה, לכבות את השריפה. למרות הציפיות, נמנע מלהתייחס לנושא החם של הימים האחרונים. אפילו פעם אחת לא אמר בנאומו "תקשורת", אפילו פעם אחת לא האשים מישהו במשהו.
נדמה שגם יעלון מבין, שההתלקחות בינו לבין התקשורת, ברוח גבית פוליטית עזה, אינה מועילה לא לצה"ל ולא למה שכינה "הלגיטימציה להפעלת הכוח". התקפה על התקשורת היא דבר פופולרי, אבל הרמטכ"ל אינו עומד לבחירה אלא מנהיג ארגון. בסופו של דבר, הארגון שבראשו הוא עומד יוצא ניזוק.
"כשהטרור יורד, הגיבוי יורד, כי על דברים שאינם מלחמה שערה נגד הטרור אין הסכמה", אמר יעלון. הוא ביטא בכך לא רק רמז - שאין לו שום הוכחה - להטיה פוליטית (אין הסכמה פוליטית, אז תוקפים את צה"ל), אלא גם הלך-רוח מקובל בצבא: דווקא משום שאנחנו מצליחים, יש פחות פיגועים, והחיים בעורף שבו פחות או יותר למסלולם - מתפנים כולם לעסוק במוסר הלחימה. אף אחד לא צעק על הרג חפים מפשע בתקופה שבה נהרגו עשרות אזרחים מדי חודש.
זה אולי הלך-רוח מובן, אבל בעייתי. מי שנוקט אותו מעיד על עצמו שאינו מבין עד הסוף עד כמה, בניסוחו של בית-המשפט העליון בעניין גדר ההפרדה (החלטה שגם עליה הגיבו קצינים - לא הרמטכ"ל - במונחים דומים), הצדק הוא נשק חשוב לא פחות מאמצעי הלחימה. מי שאומר ש"עיסוק במוסר שמור לימים שקטים" מסכן חלק חשוב בכוח העמידה של החברה ושל צה"ל עצמו.
יעלון עצמו מקיים בימים אלה מסע בין יחידות צה"ל, שבו הוא מדגיש ערכים של מוסר לחימה ושל אמינות. לו היה סבור שהערכים האלה נסדקים רק בתקשורת, היה עורך את המסע במערכות העיתונים. גם הוא יודע, שארבע שנים של לחימה בקרב אוכלוסייה אזרחית - עם הוראות פתיחה באש שבאזורים שונים היו עמומות ובאחרים לא עמומות כלל ועם מינימום (עד לתקופה האחרונה) של חקירות והעמדות לדין - מעמידות בסכנה את ערכיו של צה"ל. הבעיה אינה של מי שחשף פרשות כמו הרג הילדה במוצב "גירית" או את הקורה במחסומים, אלא של מי שהרג והשפיל ולא דיווח אמת.
בשבועות האחרונים נראה שהלחץ, הנובע מתכיפות הפרשיות ומההד התקשורתי שלהן, הביא את הפיקוד לכמה החלטות, שהתקבלו בתרעומת בתוך שורות צה"ל עצמן. האחרונה שבהן היתה השעייתה של שייטת 13 מפעילות בשטחים, אף שתחקיר מפקד אוגדת איו"ש לא העלה לכך כל הצדקה.
יעלון נתלה שלשום בהשגות של הצבא על מידת האמינות שבה הציגה התוכנית "עובדה" את הרג הילדה ליד מוצב "גירית". ההכחשה של מנחת התוכנית, אילנה דיין, ושל עורכיה אמש היתה, לטעמי, בשפה רפה מדי. מי שהואשם באי-הצגת אמת - בתחקיר צבאי או בתוכנית טלוויזיה - צריך להוכיח את חפותו ולא רק לטעון לה, כי הערעור הוא על עצם הלגיטימיות המקצועית שלו. אבל בלי קשר, אנשי הצבא (והפוליטיקאים שתפסו, כרגיל, טרמפ) נאחזים כאן במה שנוח להם. אותה פרשה ממש החלה בגילויים של כתב "ידיעות אחרונות" יוסי יהושע. גם אותם תקף הצבא, והם התגלו אחר-כך כנכונים.
צה"ל משתדל להיות אמין, מעבר לנורמות המקובלות בגופים ציבוריים אחרים. לא מדובר במותרות: הגוף שאליו נשלחים אזרחים צעירים על-פי חוק, וחלקם מסכנים את חייהם, חייב להיות כזה. אבל התחושה ש"אצלנו טוב יותר" אינה יכולה להיות בסיס להתקפות כלליות כשהמצב אינו נוח. עושה רושם שמאתמול ההבחנה הזאת מקובלת גם על הרמטכ"ל.
לפנייה לכתב/ת 
הרמטכ"ל. אתמול נפל דבר (צילום: יעל בר-הלל, דובר צה"ל)
צילום: יעל בר-הלל, דובר צה"ל
מומלצים
