בפיקוד דרום אובדי עצות: "הדרג המדיני כובל את ידינו"

מטחי הפצמ"רים אינם פוסקים לרגע. רק אתמול (יום ו') נחתו 11 פצצות מרגמה ביישובים ישראלים ברצועת עזה, ובמהלך השבועיים האחרונים נחתו יותר ממאה פצצות מרגמה וטילי נ"ט ביישובי גוש קטיף. עוד עשרות ניסיונות שיגור כשלו. באחד המקרים היה מדובר בשיגור קטלני: פועלת תאילנדית נהרגה מפגיעת פצצה. במקרים אחרים נגרמו פגיעות בגוף וברכוש.  

בצה"ל רואים את מה שקורה ברצועה ערב ההתנתקות, שומעים את קולות הזעם - שמופנים לא אחת כלפיהם - וחשים מתוסכלים. או כפי שאומר ל-ynet קצין בכיר בפיקוד דרום: "תסכול לא מתחיל לבטא את התחושה האמיתית שלנו. צה"ל בהחלט יכול לעשות יותר, אבל ידינו קשורות".

צה"ל, כך טוענים קצינים בכירים, מנסה לפעול נגד האיום, אולם הדרג המדיני מונע ממנו "לספק את הסחורה", עם פעילות תקיפה יותר. "לפעמים פעולה של כמה שעות בעומק השטח הפלסטיני רק מפחיתה את ההרתעה שלנו, ולא מחזקת אותה", הם מודים.

בסוף השבוע שעבר יצא צה"ל למבצע במערב מחנה הפליטים בחאן-יונס. אותו מבצע, שכונה "ברזל כתום", הסתיים בתוך 48 שעות. מאז כבר הספיק להסתיים מבצע נוסף, "ברזל כתום 2" שמו, בתוך פחות מיממה.

המצב המדיני המורכב והבחירות ברשות הפלסטינית מעמידות את קציני צה"ל בבעיה סבוכה. "יש לנו מספיק כוחות שנמצאים כאן ולא מעט תכניות פעולה, שבהחלט יכולות לזעזע את חוליות משגרי הפצמ"רים", אומר הקצין הבכיר, שמכיר היטב את הגיזרה. "אבל לא מקבלים את 'האור הירוק'. הלחץ של התושבים בהחלט משפיע, ולכן רואים מבצעים קטנים. הבעיה היא שהמחבלים רואים שצה"ל נכנס לכמה שעות, ובמקום להירתע מזה, הם מבינים כי מדובר בפעולה לא רצינית שרק מעודדת אותם להמשיך ולירות".

בצה"ל דואגים להסביר כי לא ניתן לפתור את ירי המרגמות בפעולה אחת ודרוש רצף פעילויות. אך שלא לייחוס מודים קצינים בפיקוד הדרום כי בלית ברירה, רצף הפעולות הוא "בהילוך ראשון או שני לכל היותר".

שכפ"ץ אנושי

ממבחינה מספרית, איום הירי תלול המסלול, שכולל את כל סוגי הרקטות והטילים, הוא אמנם הגדול ביותר. אולם בצה"ל מדגישים כל העת כי החיילים "מהווים את השכפ"ץ האנושי" לתושבי גוש קטיף בהגנה על הצירים והיישובים, עוסקים במטענים ובאיום המנהרות, ולכן באופן יחסי הפגיעה מפצצות המרגמה היא קטנה.

סבלנות התושבים בגוש קטיף פקעה מזמן. כבר למעלה מחודש הם מפגינים מול מפקדת אוגדת עזה. באחרונה גם החלו להפגין מול פיקוד דרום בבאר-שבע. התושבים, איך לא, קושרים בין תוכנית ההתנתקות לחוסר התגובה של צה"ל.

אתמול הפגינו כמה עשרות בני נוער בציר טנצ'ר וחסמו את התנועה לכלי-רכב פלסטינים, שנעים צפונה לדיר אל-בלאח ודרומה לחאן-יונס. דקות ספורות לאחר שמפקד החטיבה המרכזית ברצועה, אלוף-משנה אגאי יחזקאל, התריע מפני ירי צלפים, נורה צרור לעבר הנערים - ושוב רק נס מנע פגיעה קטלנית במקום. די היה לראות את פני הקצינים הבכירים, בהם סגן מפקד החטיבה המרכזית ומפקד גדוד "רותם" של גבעתי, כדי להבין שהמחאה הזאת עוד עלולה להסתיים בטרגדיה.

לצה"ל אין כוונה, ודאי שלא חודשים ספורים לפני הנסיגה מגוש קטיף, להיכנס לשטחים הפלסטינים לשם מבצע נרחב, דוגמת "חומת מגן". לכן מנסים לאזן בין מספר פרמטרים: פעילות התקפית מדודה ושמירה על "עיקרון המידתיות", הגנה על התושבים ועמידה בלחץ. אם להוסיף לכל זה את ההכנות לקראת ההתנתקות, ניתן בהחלט להבין את העומס הרב על פיקוד הדרום.

לאור חידוש ירי רקטות הקסאם לעבר הנגב המערבי והעיר שדרות, ריכז צה"ל בימים האחרונים גם כוחות בצפון הרצועה, כולל חיילים שהוקפצו מחופשות.

"אנחנו באמת בבעיה", מודה הקצין הבכיר. "מצד אחד, אנו די מוגבלים בפעילות, ומצד שני לא יכולים להישאר אדישים, ולכן מזרימים כוחות, עושים פעילויות בקנה מידה קטן. זה כמו ללכת עם ולהרגיש בלי. זה מצב מאוד מורכב, זה כבר לא תסכול אלא על סף האפתיה. הרבה זמן זה לא יוכל להימשך".