125 אלף ניספו באסיה; זוהתה גופת ישראלי

היום החמישי לאסון הצונמי: מניין הקורבנות ברעש האדמה ובנחשולי הענק שהגיעו מייד לאחריו נאמד הערב (יום ה') ביותר מ-125 אלף בני-אדם, מהם כ-80 אלף באינדונזיה, קרוב ל-30 אלף בסרי לנקה, יותר מ-13 אלף בהודו, כ-4,500 בתאילנד ועוד עשרות במינמאר (בורמה), האיים המלדיביים, מלזיה, בנגלדש ומזרח אפריקה - סומליה, טנזניה, קניה ואיי סיישל.

• גיהנום בגן-עדן: העדכונים, התמונות והסיפורים
  

מאות אלפי בני-אדם נפצעו, חלקם מנסים להידחק לבתי-חולים שהוקמו בשטח. כחמישה מיליון בני-אדם איבדו את בתיהם וכל רכושם, ומניין דומה של אנשים אינו מסוגל למצוא מים הראויים לשתייה. מעט מאוחר, העולם מתגייס לסייע לקורבנות האסון, כאשר בעדיפות עליונה - מירוץ אחר השעון לאיתור ניצולים וזיהו גופות, והצורך למנוע התפשטות של מחלות זיהומיות, שלפי הערכת ארגוני הסיוע, עלולות להכפיל את מספר הקורבנות.

גם ישראל שיגרה לאזורים מוכי האסון משלחות חילוץ, בניסיון לאתר את אחרוני התיירים הנעדרים ולפי החשש, גם כמה גופות - בטרם ייקברו בקברי אחים, ללא זיהוי. אנשי זק"א וצוות זיהוי פלילי של משטרת ישראל זיהו בוודאות גופת ישראלי, וגופות נוספות נבדקות. למכון לרפואה משפטית באבו-כביר הגיעו דגימות דם של שישה נספים, לגבי חלקם יש אמצעי זיהוי נוספים. משפחות הנעדרים הגיעו למכון כדי למסור דגימת דם, לצורך הרכבת פרופיל גנטי.

במשרד החוץ אומדים כעת את מניין הנעדרים ב-12 - 8 מהם בתאילנד ו-3 או 4 בסרי לנקה. יש חשש כבד לחייהם של שבעת הנעדרים מתאילנד, זאת בעקבות עדויות ולפיהם נראו נסחפים לאוקיינוס:  

זוהר אלוני, בת 24, שטיילה עם חברהּ באי קופיפי שבתאילנד.  

מרי פוליטי, בת 40, שהייתה עם בעלה בקופיפי.  

בני-הזוג איה שפירא (27) ועוזי שגיא (28), שניהם נעלמו באי פוקט.  

אסתר לוי, בת 58, שהיתה עם בעלה באי קופיפי.  

חמדה כהן, בת 53, שהשתתפה בטיול מאורגן בתאילנד, והייתה אף היא בקופיפי.

שרון חליאל, שהיה עם חברתו בקופיפי.  

ערימות של גופות ברחובות תאילנד. צילום: אי.פי

כפרים שלמים נמחקו

בצלב האדום סיפרו על כפרים ועיירות שלמות שנמחקו מעל פני האדמה, או שכוסו לגמרי במפולות בוץ והריסות שסחפו נחשולי הענק. אנשי הסיוע סיפרו גם על אלפי תושבים מקומיים שזקוקים בדחיפות למים נקיים, מזון ותרופות, ושההערכות לגבי כמות הסיוע שנדרשת היו נמוכות מדי. ואולם, ההתגייסות העולמית לסייע למוקדי האסון נתקלת לפי שעה בקשיים לוגיסטיים, משום שרוב האזורים מבודדים ונתיבי הגישה אליהם נהרסו.

המומחים תמימי דעים שדווקא הניצולים החיים, ולא המתים שטרם נקברו, מהווים את גורם הסיכון העיקרי לתפוצת מחלות, בשל העובדה שהם חשופים לאיתני הטבע ומשום שתשתיות הביוב והמים באזורים המוכים קרסו, ומי השתיה אינם בטוחים יותר. ארגון הבריאות העולמי הזהיר מפני זיהומים כימיים, שעלולים להיגרם כתוצאה מהצפת מפעלים ומתקני אחסון של דלקים.

מניין ההרוגים הבלתי נתפס כולל בתוכו אלפי תיירים, בעיקר ממדינות אירופה, שנוהגים להימלט מהחורפים הקרים והאפורים ולפקוד את חופי תאילנד שטופי השמש בעונה זו של השנה. המניין הרשמי של התיירים שנספו, כפי שדווח במדינות השונות, עומד על 212 בלבד, אולם בתאילנד לבדה טוענות הרשויות כי מנו לפחות 435 תיירים זרים שנהרגו.

ייתכן שמספר הקורבנות הסופי לא יתברר לעולם

אלפי תיירים עדיין בחזקת נעדרים, מהם 1,500 שבדים, אלף גרמנים ומאות נורבגים, איטלקים, פינים, צ'כים, סינגפורים, יפנים ועשרות בני לאומים אחרים. קנצלר גרמניה גרהארד שרודר הכין את בני ארצו לבשורות קשות, ואמר כי נוכח מימדי האסון, סביר שמספר ההרוגים הגרמנים יהיה מספר בן שלוש ספרות. גם במדינות סקנדינביה מתכוננים לקבל את החדשות המרות.

הרשויות בתאילנד מעריכות כי באתר הנופש בקאו-לק לבדו נספו כ-3,000 בני אדם. גורם רשמי אמר כי עד כה נאספו כ-1,800 גופות מהחופים בהם שכנו עד יום ראשון מלונות יוקרה שוקקי חיים. המניין הסופי עלול להיות בין 2,500 ל-3,000. מנהלי המלונות אמרו שטרם האסון היו 5,000 החדרים, ששכנו על רצועת החוף בת עשרת הקילומטרים, מלאים בתיירים. באתרי הנופש של תאילנד מתגודדים תיירים רבים במרכזי הסיוע, חלקם נושאים בידיהם כרזות עם תמונות יקיריהם שאבדו. 

באינדונזיה, בגלל מספר ההרוגים הגדול – יותר מ-40 אלף – ומשום שהדעה הרווחת גורסת שיש לקבור אותם מהר לפני שיפיצו מחלות, הודו פקידי הממשלה שהם קוברים מאות גופות בקברי אחים מבלי לספור אותם במדויק. הם מונים את הגופות בקבר אחים אחד ומכפילים במספר הקברים, או שמעריכים כמה אנשים התגוררו בכפר, מונים את מספר הניצולים ואז מסיקים ששאר הנעדרים נהרגו. "בהתחלה ספרנו את הגופות תוך כדי הפינוי, אבל אז היו כל כך הרבה הרוגים שפשוט היה בלבול בספירה", אמר אירמן רצ'מן, מתנדב בשלוחה האינדונזית של הצלב האדום.

מאז האסון פועלים דחפורים בחלקים השונים של מחוז אצ'ה באינדונזיה, וקוברים אלפי גופות בקברי אחרים. אין שום תיעוד של ההורגים ורוב הגופות מושלכות לבור כפי שנמצאו, עירומות ומכוסות בבוץ. "אנחנו חייבים לעשות את זה בגלל הצחנה ובגלל הסכנה הבריאותית של השארת הגופות בחוץ", אמר מושל המחוז, "אין לנו מקררים לגופות פה".

ברחבי מדינות דרום-מזרח אסיה עסוקים פקידי ממשל רבים במשימה המצמררת של ספירת ההרוגים. בחלק מהמדינות המלאכה מדוייקת מסודרת; במקומות אחרים מונים את הקורבנות על פי הערכות, עובדה שמגבירה את החשש שלעולם לא נדע בדיוק כמה בני אדם מצאו את מותם בשבוע האחרון של דצמבר 2004.