הטובים ביותר: מירוצים

משחק השנה: Burnout 3

שקט. יריית פתיחה. דוושת גז. אדרנלין. מהירות בלתי נתפסת. נהיגה פראית. דחיפת מכוניות יריבות מחוץ למסלול. הפלות. נזק עצום. תחרותיות. יריב אגרסיבי. קיר בטון. שקט.

המשחקיות של Burnout 3 פשוטה: נהיגה מהירה בכבישים עמוסים, והעפה של מכוניות אחרות בדרך. אך האדרנלין הטהור, תחושת המהירות המדהימה, העפות מרובות ורצופות ותאונות מרהיבות מתחברים כולם אל משחק אינטנסיבי, שקשה שלא להתמכר אליו.

השחקן מקבל "מהירות טורבו" כבונוס על עבירות נהיגה פרועות, החל מנהיגה בנתיב הלא הנכון ועד מעבר מסוכן וצמוד למכוניות אחרות בכביש. ואולם, גם אם התרסק (כשמבצעים כל כך הרבה עבירות נהיגה פרועות, תאונה היא רק עניין של זמן...), השחקן מקבל בונוס אחר: מחזה תאונה מרהיב.

כשאין נפגעים, אפשר להרשות לעצמנו ליהנות מהכיף העצום החבוי בצפייה בנזקים אסטרונומיים, ובמכוניות שמתנגשות זו אחר זו, ומתפוצצות ללא הפסקה. נוסף על כך, בזכות אפקט "מריחת תמונה" איכותי, מרגישים ב-Burnout כל קמ"ש וקמ"ש. כשהנוף בחלונות מתחיל להיראות כגוש יחיד, מרוח ומעוות, הדבר מקשה על השליטה ברכב, ותורם רבות לזרימת האדרנלין בדם.

המירוצים והתחרויות במשחק מפוזרים בשלוש יבשות, על פני עשרות אזורי מרוץ, שמתחלקים גם הם לסוגי משחק שונים. התוצאה היא אורך חיים גדול, וביחד עם מכוניות "נעולות" רבות שרק מחכות לשחרורן, קיים ערך משחקיות חוזרת אדיר. סוג המירוץ הרגיל, בו המנצח הוא זה שמגיע ראשון אל קו הסיום, הוא רק בגדר אפשרות: ישנו מירוץ ה-"Road Rage", בו על השחקן להעיף מהמסלול כמות גדולה ככל הניתן של מכוניות בזמן נתון, ויש את מצב ה-"Crash" האהוב מ- Burnout 2.

במצב זה, המטרה היחידה של השחקן היא להיכנס לתוך צומת סואן ולגרום לנזק מרובה ככל האפשר. למרות שמצב זה הרבה פעמים מבוסס על יותר מזל מאשר על שכל, יש עדיין מקום למחשבה ולתכנון, והמראה של עשרות מכוניות מתנפצות ומתפוצצות פשוט שווה כל מאמץ.

כל בעל קונסולה יעשה נכון אם ירכוש את Burnout 3, אחד ממשחקי מרוץ המכוניות הארקיידיים הטובים מעולם, והנושא בתואר הכבוד של משחק המרוצים הטוב ביותר בשנת 2005.

מועמד: Need For Speed: Underground 2

משחק הנהיגה החדש מבית EA הוא סיפור לא קטן: מצד אחד יש לו את כל המאפיינים ליצירת קלאסיקה חדשה, כמו עיר פתוחה, שבעה סוגי מרוצים שונים, מאות אפשרויות התאמה אישית לרכבים וגרפיקה מרהיבה. מצד שני, כל המאפיינים הללו לא הצליחו להתפתח מספיק לכדי משהו מיוחד, וכך קיבלנו משחק מרוצים מוצלח - אבל לא מדהים.

למרות שאפשר לקטול אותו, אנחנו מעדיפים להסתכל על Need For Speed: Underground 2 דווקא מצדה המלא של הכוס: מונח לפנינו משחק מרוצים מעניין שמספק כמעט את כל מה שהוא מבטיח וכיף לשחק בו. אז מה אם הוא פחות טוב מהמשחק הקודם בסדרה, והתוספות שהוכנסו לו מתגלות כחסרות טעם למדי? בשורה התחתונה, אנחנו נהנינו מאוד לשחק בו, הן מבחינת משחקיות והן מבחינת התצוגה. לכן, אין לנו ספק שהוא ראוי להיזכר כאחד ממשחקי הספורט הטובים של השנה.

במקביל, כנראה משום הזחיחות שמגיעה עם כל הרשיונות, המפתחים מרשים לעצמם, לכל אורך הסדרה, לוותר על דברים כמו ריאליזם חד מדי ומודל נזק גרפי, מה שגורם למצבים בהם כל הרכיבים באוטו הרוסים, אבל חזותית - הוא נראה כמו חדש.

לאן זה מביא אותנו? אם אתם מחפשים סימולציית נהיגה ריאליסטית שתתנהג בחוסר סלחנות בולט, אולי הרמה הקשה תאפשר את זה. אם, לעומת זאת, אתם סתם אוהבים לנהוג על מסלולים מרהיבים ביופיים, "לזרוק תחת" כאילו אין מחר ולהנות מנסיעה על הצד בזוויות של 45 מעלות, מדובר במשחק מהנה בצורה בלתי רגילה, הגם שהוא לא שונה במיוחד מהגירסה של השנה שעברה.