"רואים על הילד את האומללות"

"מדובר באם שוויתרה על זכותה להיות אם, ושכעת היא מאמללת משפחה אחרת שהיתה יכולה לאמץ ילד אחר. זה לא פשוט, אבל אני הייתי כועסת אם היו עושים לי דבר כזה, אם הורי הביולוגיים היו עוקרים אותי מהבית החם והטוב שהיה לי אצל הורי המאמצים. גם אי אפשר לדעת איך ההורים הביולוגיים יגדלו את הילד". כך הסבירה עתיה צחור, (48), בת מאומצת שהגיעה עם אביה להפגנת תמיכה בהוריו המאמצים של "תינוק המריבה".

עצרת הזדהות עם המשפחה המאמצת התקיימה אמש (יום ה') באוניברסיטת תל אביב. עשרות רבות של חברים, בני משפחה, הורים מאמצים וילדים מאומצים הניפו שלטים: "אהבה סמיכה מדם", "הנטשת וגם ירשת", "אהבה חזקה מביולוגיה" ו"הורות קונים באהבה".

השבוע פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי הילד יימסר להוריו הביולוגיים. ההורים המאמצים הגישו לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בערעור נכתב כי טובת התינוק מחייבת את החזרתו אליהם.  

ברוך צחור, אביה של עתיה, הסביר: "החלטנו להגיע ולתמוך. אני יכול לומר לך היום כסבא לילדים, ששוללים מהם לא רק את הזכות להיות הורים אלא גם את הזכות להיות סבתא וסבא. אנחנו ציפינו להחלטה של בית המשפט שתאשר את האימוץ במשך חודש ובשבילינו החודש הזה היה סיוט. מהרגע הראשון שראינו את עתיה החשבנו אותה לילדה שלנו. כל יום במהלך החודש היינו מגיעים לראות אותה ואני לא יכול לתאר לעצמי מה היה קורה אם היו מחליטים לאחר מכן שהיא לא תהיה שלנו.

"אילו אפשר היה לשקול כמויות אהבה היו רואים כמה אהבה נותן הורה ביולוגי, לעומת הורה מאמץ, שכל יום מודע לילד שקיבל".

ההורים הביולוגיים קוראים לו בשם אחר

מנהל גן הילדים של הפעוט, שלמה כהן והמטפלות, שהגיעו אף הם להפגנה, סיפרו ל-ynet: "מהרגע הראשון שהאם הגיעה לגן, היא הסבירה שהיא תכוונת לעשות הכל כדי שיהיה לילד טוב. מדובר בגן פרטי, לא זול ובהשקעה עצומה מצידם, פיזית, נפשית וכלכלית.

"הייתי אצלם בבית לפני התחלת הפרשה הקשה הזו וראיתי את החדר שהם עשו לילד ואין מה להשוות בין ההורים שילדו את הילד לבין מה שנותנים ההורים האלה. מתחילת הפרשה הילד עובר טלטלה גדולה מאוד. מאז שהוא נלקח לראות את הוריו הביולוגיים הוא לא מוכן לשבת בכיסא הביטחון במכונית. כל היום הוא רוצה להיות על הברכיים של אמו, רוצה לישון רק במיטה של אמא ואבא ולא במיטה שלו", הוסיפו.

אנשי הצוות סיפרו עוד: "לאחר שהוא חוזר מפגישה עם הוריו הביולוגיים, בה הם מחליפים לו את הבגדים וקוראים לו בשם אחר הוא חוזר עצבני, בוכה ולא מוכן לשחק עם אף אחד. מטבעו הוא ילד שמח ופעיל ויש לו המון חברים אבל לאחר כל מפגש חוזר ילד אחר לחלוטין, לא מוכן לשחק, לאכול או לישון ורוצה רק על הידיים. פשוט רואים על הפנים של הילד את האומללות".

הם אף קבעו: "ההורים הביולוגיים הורסים אותו וגורמים לו לבעיות נפשיות. לדעתנו הוא כלל לא ייתן להם לקחת אותו מהוריו המאמצים, הוא ילד חכם שלא ילך אליהם ויהיה להם קשה איתו, כי הוא קשור להורים שלו.

"עוד לפני תחילת כל הפרשה, כשהם היו מגיעים לקחת את הילד הם היו באים חצי שעה לפני ואומרים שהם כל כך התגעגעו אליו ולכן החליטו לבוא מוקדם יותר", הוסיפו.

מודל של אנושיות ולב רחב

חברה קרובה של בני הזוג, ציפי רז, שבנה נמצא באותו גן עם ילד המריבה, מסכימה עם צוות הגן: "מדובר בזוג הורים מדהים. רק בזכות האם אני היום אחות, כי היא שמשה לי מודל של מקצועיות, אנושיות ולב רחב. הילד ממש קשור אל ההורים ועושה רושם שכעת הוא מרגיש במתיחות.

"פתאום בבקרים קשה לו להיפרד מהם. ההורים מגיעים כל בוקר וצהריים לקחת את הילד ומדובר במסגרת משפחתית מאוד חמה. לאחר פסק הדין של בית המשפט הם מנסים להיות מאופקים ומאוד אופטימיים. קשה להם, אבל הם מקרינים לילד שהכל בסדר ושולחים אותו כל יום לגן. הם גרים לידי ואין אחר צהריים אחד שלא ראיתי אותם שם איתו. הם ממשיכים בשגרה אבל אוכלים את עצמם מבפנים". 

בעצרת קראה הסופרת סמדר רשל, בת מאומצת בעצמה, מכתב שכתבה לאם הביולוגית: "אני מבינה מדוע את דורשת אותו חזרה, אני יודעת שהכאב שלך קשה מנשוא, הראי לו את אהבתך, אל תעקרי את השתיל הקטן מהאדמה אליה התפתח, אל נא תשברי גבעולו, אל תקרעי את ליבו, הוא לא ישרוד! שחררי אותו למענו שיזכה לחוות ילדות בריאה בגוף ובנפש, אל תעקרי נטוע!".

גם חברותיה של האם מהעבודה הגיעו להפגין. סילבה לובלינסקי סיפרה בעיניים דומעות: "איזה ילד חמוד, היא תמיד היתה מביאה תמונות שהיו תלויות בכל החדר שלה, וכל הזמן דיברה עליו. היא מסכנה, בקושי נושמת, רזתה כמו מקל. ממש כואב לי הלב, אני לא יודעת אם העצרת תעזור, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה. אני לא מבינה את זה, אם אמא ביולוגית יכולה לחשוב לרגע שהיא יכולה לעזוב את התינוק וללכת, היא בכלל לא נקראת אמא. אפילו כלבה לא עוזבת את הגור שלה".