אנחנו בטח לא פראיירים

אם מישהו באמת הופתע מהנתונים שפורסמו בכלי התקשורת לגבי מכירות הכרטיסים העלובות בליגת העל, כנראה שהוא נתקע אי-שם בסוף המילניום הקודם, בואכה שנת 2000. השנים בהן הכדורגל בישראל פרח ונהנה מהקצפת שמציע הענף נראות היום כמו היסטוריה רחוקה. מה שהיה פעם ביצת זהב הפך למדמנה שרק מעטים עוד מוכנים להתבוסס בתוכה. הבשורה המשמחת - אין כבר הרבה פראיירים כאלה.

פעם הצליחו לשכנע אותנו שהכדורגל הישראלי אמנם לא איכותי כמו זה שרואים באירופה, אבל בגלל שזה כאן ו"זה משלנו" אז לפחות יש גאוות יחידה, יש עם מי להזדהות. כשבאמת היה עניין בליגה, כשמדי כמה מחזורים היה משחק ראוי, כזה שמחכים לו כל השבוע, עוד אפשר היה לשכנע את האוהדים שיש פה משהו שדומה לכדורגל. בעלי הקבוצות סמכו על הקהל שימשיך להגיע למגרשים, הרי אין לו כדורגל אחר ובטח שאין לו מה לעשות בשבת.

אז כדי להבהיר לכל מי שמתעסק בכדורגל עד כמה המצב בטטה ועד כמה באמת כבר לא ממש מעניין כמה-כמה נגמר בין מכבי פתח תקווה לבני סכנין או בין מכבי תל אביב להפועל אלוהים יודע מה - תשאלו אוהדי כדורגל, כאלו שפעם היו מחכים ליום שבת כדי להריח את הדשא של המגרש ולהתרגש מהעלייה במדרגות ליציע: כמה מהם היו בפעם האחרונה במגרש? ולא מדובר על האוהדים המשועממים/השרופים/אלה שקיבלו הזמנות, שעוד הולכים העונה למשחקים. מדובר על האוהד הממוצע, שבסך הכל רוצה לאהוב קבוצה וליהנות ממנה, לעקוב אחריה ממחזור למחזור, להזדהות עם השחקנים, להרגיש שהוא חלק מהעניין. בתור מי שפעם היה כזה, אני מבטיח לכם שלא נשארו הרבה כאלה ביציעים.

תנסו להיזכר מתי בשנתיים האחרונות היה כאן משחק-עונה אמיתי, עם איצטדיון מלא, מאבק בין שתי קבוצות שרצות לאליפות ומאיימות אחת על השניה, מתח אמיתי וקרב ראוי על המגרש. מתי בפעם האחרונה התיישבתם מול הטלוויזיה כי יש שידור מעניין מליגת העל, כי יש סיכוי לראות משחק עם יותר ממהלך אחד שמזכיר כדורגל? קדחת.

בינינו, גם אם היו משדרים ארבעה משחקים בשבת, בלי 'שלם וצפה' ובלי נעליים, חינם אין-כסף רק תלחצו על השלט ותסתכלו - מישהו באמת היה מקדיש זמן לשיעמומון הזה? עם שידור שנותן הרגשה כאילו נתקעתם על סיכום משחקי ליגה א' מחוז צפון? ועוד רוצים שנגיע למגרשים. לכו תחפשו אותנו.