"כמה נותר לקשיש לחיות? עדיף לטפל בצעירים"

"בלילה החלונות במסדרונות פתוחים וקר מוות. בבוקר אני קם מוקדם מהאור ומהרעשים שאני חוטף מכל החדרים. השעה היחידה שישנתי בה הייתה השעה שלקחו אותי לעשות בדיקה, שם לפחות היה שקט, ממש הייתה לי שינה מתוקה. אבל כאן במסדרון אי אפשר לעצום את העיניים. כל אחד שעובר חייב לתת מכה למיטה שלי, אין אחד שיעבור בלי לזעזע לי את המיטה".

כך סיפר ל-ynet יוסף לוי מראשון לציון, שמאושפז במסדרונות המחלקה הפנימית בבית החולים אסף הרופא שבראשון לציון.

עבור האוכלוסייה המבוגרת שנזקקת לשירותים רפואיים, החשש לאפלייה על רקע גיל בקבלת הטיפול, אינו רק שמועה. קשישים רבים שנזקקים לטיפול במחלקות הפנימיות בבתי החולים, מתקשים לקבל אותו, וגם אם כן, הם עלולים למצוא את עצמם שרועים באחד המסדרונות, מפאת חוסר מקום.

גדעון בן ישראל, יו"ר הסתדרות הגמלאים טוען כי "ישנה מידה של אפליה כלפי קשישים. כשיצאנו למלחמה נגד שירותי הרפואה הפרטיים בבג"ץ, מזה בדיוק חששנו, שקשישים שאין להם כסף יוזנחו על חשבון אלו שיש להם. כאשר מגיע קשיש לבית חולים, מסתכלים עליו ואומרים: 'כמה זמן כבר יש לו לחיות, עדיף שנטפל בצעירים'. יש בבתי החולים ניחוח אסקימוסי. משאירים את הקשישים בקרח, למות".

לדברי לוי, "המצב בלתי אפשרי. אושפזתי בלילה, לאחר שאיבדתי הכרה בעבודה, ואמרו לי שאין מקום ואין מה לעשות. אני לא מבין מה זה לשים אנשים במסדרונות, בטוח יש מקום איפשהו, שיחפשו בכל בית החולים הזה מקום".

שמעון פרל בן 77 מראשון לציון מיואש מבית החולים. "אני מגיע בערך ארבע פעמים בשנה לבית החולים בגלל בעיות בלב. לא מספיק שקשה לעזוב את הבית ולהגיע לבית חולים, אז גם שמים אותי במסדרון. כמעט בכל הפעמים מיקמו אותי במסדרון. גם ככה אני לא ישן טוב אז במסדרון זה הרבה יותר גרוע. אני ניצול שואה שסבל, אז מה זה בשבילי המסדרון הזה. זה משחק ילדים בשבילי. אבל עדיין זה לא בסדר. הרעש, החריקות, זה בית משוגעים, לא בית חולים".

רוזה זילברברג בת 73 מרמלה דווקא מרוצה מהסידור. "אם אלו האפשרויות שיש, אז אני מעדיפה את המסדרון. לפחות לא משתעלים עליי. בחדרים מחניק ורק הבראתי מדלקת ריאות, אם עוד פעם אני אדבק זה היה הסוף שלי. כאן אני מסתדרת, ואפילו מצליחה לישון".

המחלקות הפנימיות: עומס כבד

עובדת סוציאלית שעוסקת בתחום הקשישים הסבירה: "צריך להבין שבמחלקות הפנימיות רוב המאושפזים הם קשישים, ויש שם עומס כבד. אין צוות, אין כריות ושמיכות, חסר ציוד. צפוף שם תמיד והמראות קשים. אבל מצד שני, אין כוח אדם. גם אם האחות תהיה מקסימה, היא צריכה לחלק את זמנה בין כל כך הרבה חולים. אם אין לחולה משפחה שתלביש ותאכיל אותו, הוא אבוד".

לדבריה, "ידוע כבר שנים רבות, שאם קשיש מגיע להתאשפז ללא משפחה, בית החולים בקושי יאשפז אותו. בבתי החולים משחררים את הקשישים במהירות. פותרים את הסימפטום ושולחים אותו לפתור את הבעיה בבית, בקופת חולים. אם קשיש מגיע למיון, שולחים אותו לעשות את המשך הבדיקות בבית. לדוגמא, שולחים אותו לעשות סי.טי בקופת החולים. במקום שיעשה זאת במקום, יידרשו לו עוד שבועיים עד שיגיע תורו בקופה".

בסיור ספונטני שערכה השבוע זהבה פורת, אחות ראשית בבית החולים אסף הרופא, במחלקה פנימית א', קשה היה להבין מיד שמדובר במסדרון. במקום מוצבת כוננית, ווילון חוצץ בין המיטות. אבל כשרואים שכל העוברים והשבים נתקלים במיטות, מבינים: זה מסדרון. החולים מקבלים את הגזרה בשקט יחסי. אין להם כוח להתלונן.

פורת הסבירה: "מבחינתנו אין הבדל בין חולה צעיר למבוגר. אבל אנחנו משתדלים להכניס את המבוגרים לחדרים ולהוציא צעירים יותר למסדרונות. במיוחד כיוון שלעיתים חולה מבוגר לא יכול ללכת לשירותים, ואנחנו צריכים לנקות את צרכיו. במסדרון זה לא מכובד. כל החולים, גם הצעירים וגם הקשישים, סובלים במסדרונות. אין להם טיפת שקט או פרטיות".

האם קשיש ישראלי יכול להיות מרוצה מהיחס ומהטיפול של מערכת הבריאות?

"נכון להיום התשובה היא לא. במערכת הבריאות במדינת ישראל – אנשים עניים מקבלים טיפול פחות טוב ונכון מאותו טיפול שמגיע להם. קודם כל בגלל המצוקה שקיימת במערכת האשפוז וגם בשל המחסור בקודים (תקציבי אשפוז לקשישים)". כך הסביר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות וראש מינהל הרפואה, ד"ר יצחק ברלוביץ'.

לדבריו, "אני מקווה שבמהלך חוק התקציב שיעבור נקבל את הקודים שהובטחו לנו, כך שהתוספת הזאת תיתן מענה ויבוצע קיצור תורים משמעותי – כך שההמתנה תהיה סבירה. נכון להיום עדיין המצב הוא כזה שאנשים ממתינים בבית תקופות זמן ארוכות מדי לפני אשפוז.

"ברמה הלאומית הגענו בשנה שעברה ל-98% תפוסה כוללת של כל בתי החולים כל השנה. זה אחוז מאוד גבוה שאין לו תקדים בארץ, ומעולם לא הגענו לתפוסה כל כך גבוהה. מה גם שבתקופת החורף יש עלייה חדה, והמערכת מתקשה להתמודד איתה, אולם בפירוש גם בימים כתיקונם המצב קשה".

ברלוביץ' הסביר, כי ניתן לנצל טוב יותר את התשתית הרפואית של המרכזים הגריאטריים במדינה. "במקום שיתווספו מיטות בבתי חולים כלליים המגמה היא להפנות קשישים למיטות פנימיות בבתי חולים גריאטריים".

ניסיון להעריך את המצב

שר הבריאות, דני נוה, יביא לממשלה בישיבתה הקרובה הצעת החלטה להקמת צוות בראשותו של מנכ"ל משרד הבריאות, שיכין תוכנית בעניין מצוקת מיטות האשפוז. לדברי ברלוביץ', מטרת התוכנית היא, לתת משאבים נוספים לבתי חולים בארץ – אם במסגרת בתי החולים הגריאטריים ואם במסגרת בתי החולים הכלליים או חלופות אשפוז אחרות.

"מדובר להערכתי בתוספת של כמה מאות מיטות, שתתן מענה לצרכים ההולכים ועולים ככל שהאוכלוסייה גדלה ומזדקנת. המטרה של הצוות היא לנסות ולהעריך את המצב ולראות מה יהיה גם בעתיד", הוסיף.

איך מצמצמים את אשפוז הקשישים

יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה גריאטרית ומנהל "בית רבקה", ד"ר שי בריל עמד על הסיבה לריבוי האשפוזים אצל קשישים: "בציבור יש תחושה שהגריאטריה היא שלב אחד לפני הקברן. זוהי טעות גדולה". 

לדבריו, "לגריאטר הולכים כאשר אדם הוא אינו כתמול שלשום ולא ממוקד וכאשר הפעילות שלו ירדה. כל מיני דברים שלא מתיישבים עם בעיה רפואית מוגדרת, ורצוי בגיל מוקדם ככל האפשר, כדי לעשות תהליך אבחנתי.

הביורוקרטיה מקשה על קבלת תרופות