הימנון לחצילון (ויש גם מתכון)
אם החציל הוא אבי כל המטעמים, אז מה הפלא שהחצילון, גור החציל, הוא ילד הפלא של המטבח. הוא עדין ואסתטי, אצילי וקומפקטי, בשרו בהיר ורך, וקל להכין ממנו מנות מרשימות. אבל מעל לכל: החצילון הוא ירק חמוד שכולם אוהבים לראות אותו על הצלחת שלהם
אם אתם אוהבים חצילים, קשה להניח שאתם יכולים להישאר אדישים לחצילונים. ישנם החצילונים הכבושים, הסגולים והחמוצים, שאלו שנוטים להם חיבה מוכנים לאכול הכל - מפלאפל גרוע ועד שווארמה שלא ברור מאיזו חיה הכינו אותה - רק
כדי שיהיה להם תירוץ לנגוס בהם בכל פה. בקצה השני של הסקאלה הקולינארית, אפשר למצוא מעדני חצילונים שעלו לאורך ההיסטוריה רק על שולחנות מלכים ואצילים, עשירים ואניני חיך.
לחצילון תפקיד חשוב במטבחים הים-תיכוניים והמזרחיים. לצד מעדני החצילים המפוארים של המטבח הטורקי, דוגמת אימאם בילאדי ("האימאם התעלף"- חציל ענק ממולא בכל טוב הארץ), ממלאים החצילונים בעיקר תפקידי משנה. אבל במטבח הזה, כמו במטבח הערבי המסורתי, החצילון הוא חבר של כבוד שמוגש צלוי או מבושל, כבוש או ממולא, ולעולם אינו מאכזב. מכיוון שהיום - בניגוד גמור למצב ששרר במשך שנים - ניתן להשיג אותו גם במרכולים ואצל ירקנים, טרי וחלק (החצילון מתקמט ומתכרכם במהירות), אין סיבה שהמטעמים האלה לא יגיעו גם למטבח שלכם.
למה חצילון בעצם?
מה פשר חינו וקסמו של החצילון? יש אנשים שאם תשאלו אותם, יטענו ברצינות מוחלטת שהוא מתעלה בטעמיו ומרקמו על כל חציל גדול. שלעיתים קרובות הוא נטול גרעינים, מרירות או כל חיסרון אחר. שהחציל הרגיל, עם כל הכבוד, הוא לא יותר מגרוטסקה תפלה של הדבר האמיתי. בכל הטענות האלו יש, שמץ של אמת - אבל לא יותר. מדובר פשוט בחציל קטן.
יחודו של החצילון הוא קודם כל ביופיו, והוא מהווה בסיס טוב למנה אסתטית. בגלל גודלו, הוא מתאים יותר למילוי ול"מנה אישית". מעבר לזה, החיבה שאנשים רוכשים אליו, מה לעשות, דומה כנראה לחיבה שאנחנו רוכשים לרוב סוגי המיניאטורות, וקודם כל לגורים. בני אדם - וזה עניין אבולוציוני מוכח - כמעט תמיד חושבים שגורים הם חמודים. מגורי איגואנה ועד גורי היפופוטם, ובוודאי דובונים וכלבלבים, אפילו גורי נחשים - כפי שהוכיח המחקר. ואם זה כך, למה שגורי החצילים יהיו שונים?
חצילונים בטחינה ורוטב רימונים
מכיוון שהטיפול בחצילון עלול להיות לפעמים מסובך יותר - בגלל היותו קטן ועדין כל-כך - אפשר להתפשר ולהשתמש גם בחציל רגיל. היתרון של השימוש בחצילונים, קשור בעיקר למראה האסתטי שהם מעניקים למנה, אבל גם לאפשרות "לסגור"
את החצילונים אם בוחרים להכין אותם בטיגון ולא בצלייה (הם גם סופגים פחות שמן מפרוסות של חציל גדול). בטכניקת ההכנה הזו הטעמים נשארים מובחנים אחד מהשני, והטעם הסופי פחות פיקנטי ויותר עדין. ההכנה בקלייה מעט מהירה יותר, חסכונית יותר בקלוריות, ומוסיפה טעם מעושן. בכל מקרה, מדובר באחד המטעמים הכי מענגים שיעלו על השולחן שלכם. בפירוש מעדן מלכים.
המצרכים:
4 חצילונים טריים
מיץ מלימון קטן אחד
שן שום גדולה
3 כפות טחינה גולמית טובה
4 כפות רוטב רימונים (אפשר להשיג בכל מעדניה טובה, סופר גדול, בשוק, בלוינסקי, או בדוכן הרימונים של ציון משוק התקווה. עדיף סוג עם מתיקות קלה)
קורט מלח
מעט פלפל גרוס
מעט פטרוזיליה קצוצה דק
אופן ההכנה:
- קליה: קולים את החצילונים על להבת הכיריים, מקררים, ואז קולפים אותם לאט ובעדינות. טיגון: קולפים את החצילונים. חשוב להשתמש בקולפן טוב, ולהשתדל לא לפצוע את גוף החציל. מטגנים במחבת חם עד להזהבה יפה.
- כותשים היטב היטב את השום, מערבבים עם מיץ הלימון, ושורים את החצילונים לכחצי שעה. המרינדה צריכה להיות בעלת טעם מעקצץ.
- מוצאים את החצילונים מההשרייה ומנערים את שאריות המרינדה והשום הכתוש.
- מניחים על צלחת הגשה, מפזרים מעט פלפל גרוס, ושופכים בעדינות פסים של טחינה גולמית ורוטב רימונים. מפזרים את הפטרוזיליה ומגישים עם פיתות חמות או לחם טוב. טועמים, ולא מאמינים שזה יכול להיות טעים כל-כך.
לפנייה לכתב/ת 
